הסדנא הוינאית (Wiener Werkstätte)


הסדנאות הוינאיות - Wiener Werkstätte הסדנאות הוינאיות אשר נוסדו ב-1903 הן למעשה קהילת אמנים אשר יצרה אמנות ויזואלית בוינה ועל חבריה נמנו ארכיטקטים, אמנים ומעצבים. הקהילה יצרה סגנון חדש אשר נודע לימים כWiener-Werkstätte-Stil . למעשה סדנאות אלה הניחו את הבסיס לתנועה המודרניסטית. הסגנון השפיע לאורך שנים על ארכיטקטים ומעצבים במהלך המאה ה-20. הבאוהאוס בגרמניה, אר-דקו בארצות הברית בין 1920 ל- 1940, הסגנון הסקנדינבי בין 1940 ל- 1960 והסגנון האיטלקי בין 1960 ל- 1980 – כל אלה הושפעו מהסגנון הוינאי. קהילה זו הוקמה בעקבות ארגון אשר הוקם ב- 1897, ה-Vienna Secession- ארגון האמנים האוסטרי, קבוצת אמנים אשר פרשה מאגודת האמנים האוסטרית שבראשה עמד הצייר גוסטב קלימט. ה- Secession שימש כהתארגנות מתקדמת של אמנים ומעצבים אשר מתחילה שמו דגש על אמנות שימושית במטרה לספק לקהל הקונים חפצים יומיומיים בעיצוב מיוחד ואמנותי. תערוכה אשר התקיימה ב-1900 והציגו בה סדנאות עיצוב אירופאיות עכשוויות דירבנה את הארכיטקט הצעיר יוזף הופמן וחברו האמן קולומן מוזר לשקול הקמת יוזמה דומה של סדנאות אמנים. בסופו של דבר בשנת 1903, עם גיבוי מצידו של התעשיין פריץ ווארנדורפר, החלו הסדנאות הוינאיות בפעילות אשר התרחשה בתחילה בשלושה חדרים קטנים. לא עבר זמן רב והקבוצה עברה לבנין בן שלוש קומות עם חללים אשר עוצבו במיוחד עבור אומנות המתכת, עבודה בעור, כריכת ספרים, נגרות ועבודות בעץ וחנות צבעים. קו המוצרים כלל מוצרי עור, אמאייל, תכשיטים, גלויות וקרמיקה. את היצירות נהגו להחתים במספר חותמות: ראשית – הלוגו של הסדנאות הוינאיות, וראשי התיבות של המעצב ושל האומן אשר יצר את החפץ. בשנת 1905 עבדו כמאה איש בסדנאות אלה מתוכם 37 היו מומחים בתחומם. עם הזמן המיזם כילה את ממונו של התעשיין שתמך בו. קהל הלקוחות של הסדנאות ובעיקר של המעצב יוסף הופמן, הורכב ברובו מאמנים ומיהודים בני המעמד הבינוני-גבןה אשר תמכו באימפריה האוסטרו-הונגרית. עם הזמן נפתחו מספר סניפים של הסדנאות בקרלסבאד (1909), מרינבאד, ציריך (1916/17), ניו יורק 1922, ברלין 1929. פרויקטים ארכיטקטוניים בבריסל ובוינה הביאו לידי ביטוי את "האמנות הטוטאלית, של יצירת סביבה הומוגנית בה כל פרט, ועד לאחרון שבהם, תוכנן בקפידה כחלק איטגראלי של הפרויקט כולו. במשך מספר שנים, החל משנת 1904, לסדנאות הוינאיות היתה נגריה משלהן. יוזף הופמן תכנן קו ריהוט בעל מראה נקי ופשוט עבור חברה בשם יאקוב ויוזף קוהן אולם רק מספר מועט של רהיטים נעשו במקום. רוב הריהוט הידוע בשם "ריהוט הסדנאות הוינאיות" נוצר על ידי יצרני הארונות פורטויס ופיקס, יוהן סולק, אנטון הרגסל ואחרים. יש הסבורים שכיום אין בנמצא פריטי ריהוט מקוריים אשר נעשו בסדנאות הוינאיות. החל משנת 1905 ייצרו הסדנאות אריגי משי צבועים ביד ומודפסים. החל משנת 1907 הסדנאות הפיצו קרמיקה אשר נוצרה בסדנא בראשה עמדו מיכאל פוולני וברתולד לופלר, ובאותה שנה עזב מוזר את הסדנאות בשל מצבן הכלכלי הקשה. כתוצאה מכך עברו הסדנאות לשלב חדש הן מבחינת הסגנון והן מבחינה כלכלית. הקמת המחלקות לטקסטיל ולאופנה ב- 1909 וב-1910 הסבה את הדגש מן הארכיטקטורה אל אביזרים שימושיים. לאחר וכמעט פשטו את הרגל ב-1913 נרכשו הסדנאות על ידי בנקאי ממורביה. במהלך מלחמת העולם הראשונה ומיד לאחריה הושפעו הסדנאות מדור חדש של אמנים ובעלי מלאכה. Dagovert Peche אשר סגנונו העשיר בעיטורים, כמעט בסגנון הברוק, היה בעל ההשפעה הרבה ביותר. לאחר המלחמה, המחסור בחומרי גלם עודד ניסויים בחומרים פחות עמידים אך גם פחות יקרים כמו עץ, קרמיקה ועיסת-נייר. עם הזמן נמוג הרעיון המקורי של סדנאות משותפות ועבר להיות "סדנאות למלאכת-יד". בתחילת 1920, פיליפ האוזלר ניסה להפחית ב"הרגלים הגרועים" כפי שכינה זאת אך האמנים התעקשו להמשיך בדרכם. נסיונות להרחיב את תחום הפעולה של הסדנאות ולהוסיף פריטים כמו טפטים לתכנית המצומצמת, ולפתוח סניפים בברלין, ניו יורק וציריך – כל אלה לא צלחו. המצב הפיננסי היה גרוע בשל המשבר הכלכלי העולמי וב-1932 פשטו הסדנאות את הרגל ונסגרו לחלוטין. חלק מהסיבות שהובילו לסגירת הסדנאות (פרט למשבר העולמי) נבעו מן העובדה שמחירי הפריטים היו גבוהים והתרחקו מן האידאל שהנחה בתחילה את האמנים – לספק לכולם חפצים יומיומיים מעוצבים ויפים ובאיכות גבוהה.

Next Prev להגדלה לחץ על התמונה