בשנת 1896 שבעה מאמני הקרמיקה הטובים ביותר בפירנצה חברו יחדיו והקימו חברת קרמיקה חדשה שנקראה: 'La Societa Industriale per Fabbricazione della Maioliche Artistiche', או בקיצור: 'SIFMA' האגודה לאמנות המג'וליקה התעשייתית, סמל החברה היה מצפן בתוך מגן וחלקם פשוט נחתמו בראשי התיבות.: 'SIFMA'.
נראה היה שהקמת SIFMA היתה הכרחית. לאחר התמזגות הפכה החברה ליישות חדשה בשם "ריצ'רד-ג'ינורי", שהביאה לקיצוצים, להתפטרות עובדים ולבניה עצמית של כבשני הייצור.
SIFMA נוצרה על ידי הפסל אוגו זקניני ,(Ugo Zaccagnini)הצייר ומורה ג'וזפה קונטי Giuseppe Conti)), פסל החימר אוגוסטו פאנטיני (Augusto Fantini), ושלושה אמנים מרכזיים בפלורנטין שהתמחו בעיצוב מיוליקה; לואיג'י צ'צ'ריני, פרנצ'סקו גראסי ופאולו באנצ'ל (Luigi Ceccherini, Francesco Grassi, and Paolo Banchelli).
SIFMA קיבלה הכרה כמעט מיידית, ואף הצליחה לזכות במדליית כסף בתערוכה הבינלאומית בליל, צרפת.
כוחה של SIFMA היה בסגנון הציור הרנסנסי שהקימו לתחייה מחדש, אגרטלים והקערות מעוטרים בסגנון רפאלסקו (מפלצות וישויות מכונפות) ואלים מהמיתולוגיה, וכמו כן, סגנון הארט נובו המיוחד, היצירתי, האסתטי והמלא חיים שלהם.
בתחילת המאה, בעקבות שפל כלכלי בחברה (וריבים ומלחמות אגו בין האמנים), SIFMA נפגעה, וכך גם האמנות שיצרה.
ב- 1905, אגיסטו השתלט על החברה (כדי להצילה), ושינה את שמה למנופאטורה אגיסטו פנטצ'י (סמל החותמת נשאר ללא שינוי).
פנטצ'י הצמיח את החברה ואת צוות עובדיה (שהוכפל ל 26 עובדים).
בשנת 1910 הוא פתח הוא חנות קמעונאית בפירנצה ופראטו, וזו גם השנה בה הוא סיים את קו הארט-נובו שלו.
מלחמת העולם הראשונה הביאה לקשיים כלכליים ברחבי איטליה ובניגוד לרוב יצרני הקרמיקה, פנטצ'י צלח את המשבר, אומנם בעשר שנים, אך הצליח לבנות את החברה מחדש ולהשיב אותה ליכולת הייצור המלאה.
בין האמנים הבולטים שעבדו במפעל דאז היו מריו פיליפוצ'י, אנזו צ'צ'ריני, בנו של לואיג'י וגווידו קולוצ'י והפסל הגדול ג'וזפה פיומבאנטי אמננאטי.
לאחר מותו של אגיסטו ב 1933, בניו (מריו ורנאטו), עמדו בראש החברה, ונשארו נאמנים לאותו סגנון ייצור. לאחר תום מלחמת העולם השנייה החלו האחים להתנסות בסגנונות ועיצובים חדשים אך לא הצליחו למצוא את ההשראה והיצירתיות הנדרשים, ובשנת 1961 נסגר המפעל.
בשנות ה50, השווקים ובתי המכירות, הוצפו באינסוף זיופים (מאסיה) של החברה.