כלי אגת הנם כלי חימר צבעוניים בעלי אפקט משויש מהמאה ה-18 הם עשויים קרמיקה ולא באמת עשויים מאבן אגת. לעיתים נקראו גם כלי אגת מוצק בכדי להבדילם מכלים בעלי שטח פנים משויש.
ככל הנראה כלי האגת הוצגו לראשונה ע"י ד"ר תומס וודג'ווד (Dr. Thomas Wedgwood) ממפעל הכדרות 'רוולי' (Rowley) בסטפורדשייר, אנגליה. עירבוביית הצבעים האקראית, בדוגמאת אדום וצהוב, העניקה חופש רחב ואפשרויות יצירה לכלי בית ונוי.
במהלך 1740, הקדר, תומס ווילדון (Thomas Whieldon) שיפרה רבות את יצור כלי קרמיקת אגת ע"י שימוש בחימר עם כתמי חימצון מטאלים. שילוב חוזר של שכבות חום, לבן וירוק או כחול, יצר אפקט של שיוש מפוספס בתוך חומר הגלם עצמו, החימר, הנקרא לעיתים גם חימר 'עוגה' (clay (“cake”, מעוצב לתבניות של שני חלקים, בעיקר בגלל הקושי הרב לטפל בחומר מבלי לפגום באיכותו, מטופל בפוליש לאחר שריפה ועובר זיגוג.
בכלים המוקדמים זיגוג בצבע זהב-צהוב היה הזיגוג האופייני אך בשנת 1750 לערך החל זיגוג שקוף או בצבעי כחול ואפור תפוס שליטה בהשפעת כלי החרס בגוון כחול קובלט אשר היה פופלרי לתקופה.
חברת כלי האגת של ווילדון החל ליצר קופסאות טבק וסכינים המשולבים באגת, וגו'זייה וודג'ווד (Josiah Wedgwood) השתמש בשיטותיו, באזור האטוריה (Etruria, טוסקנה של ימינו), ליצירת כדים עם אבני אוניקס וחלוקי נחל המחקים אבני אגת טיבעיות. כמהו גם יצרני כלי קרמיקת אגת נוספים, תומס אסטבורי (Thomas Astbury) וגוז'ייה ספוד (Josiah Spode).
שיטת עבודה זו לא התאימה ליצירת דוגמיות אנושיות ברמה טובה, אך הוכיחה את הצלחה ביצירת מודלים של חתולים, ארנבים וכלי שולחן שונים. בשנת 1780 לערך הפסיקה להתקייים.
מספר כלי קרמיקת אגת יוצרו במפעלים אחרים ביבשת, 'Aprey près Langre' לדוגמא.