אנה הקדושה, הבתולה וישו הילד
ציור שמן על עץ (1503-1519) של לאונרדו דה וינצ'י.
רב האמן לאונרדו דה וינצ'י צייר לאורך חייו העסוקים יחסית מעט ציורים ורק כ20 מהם השתמרו ומתועדים נכון להיום. את הציור המדובר (אשר דה וינצ'י, למעשה, לא סיים לצייר), הזמין מלך צרפת, לואי ה12, כדי לציין את הולדת בתו. הציור מתאר רגע משפחתי – ישו הפעוט משחק על הקרקע עם שה קטן, אליו רוכנת אמו, מריה, בעודה ישובה על ברכי אנה, אימא שלה. לאונרדו יצר קומפוזיציה בצורת פירמידה, כאשר בראשה, פניה המחייכות של הסבתא המביטות מטה על הסיטואציה.
למרות שהציור מתאר באופן מובהק סצנה דתית, האווירה בו מאד חמימה ומשפחתית, כמעט יומיומית. המתח היחיד שלאונרדו מדגיש ביצירתו הוא באופן שבו ישו הפעוט אוחז בשה הקטן, מה שכנראה נועד לרמוז על הקרבן האולטימטיבי שהוא הקריב בסופו של דבר בבגרותו.
לאונרדו מתאר לנו את שלושת הדורות, כאשר הציור בנוי כשהעבר (אנה הקדושה) בראש הפרמידה, ההווה (מריה הבתולה) באמצע והעתיד (ישו, המשחק לרגליהן) בתחתית. אך דה וינצ'י אינו מסתפק בכך ואת הרקע הוא מצייר כהרים בתוליים שנראים בני מיליוני שנים, ובכך בעצם רומז או מערער על "האמת הדתית" לגבי גילו של העולם ומצהיר שהמדע, כפי שאנחנו מכירים כיום, כבר נמצא באופק וישנה את העולם.
את ההכרות המעמיקה של דה וינצ'י עם העולם המדעי אפשר לראות בכל אספקט של אור וצל, מרקם אטמוספרה, וכמובן במבנה האנטומי של כל אחת מהדמויות. הוא נמנע מלצייר קווי מתאר, כדי להיות נאמן לאופן שבו שהעין האנושית תופסת את המציאות. ומשתמש בטכניקת ה"ספומאטו" (מעברים רכים מאוד בין טונים בציור). בבדיקת מעבדה של הציור, נראה שהוא הניח כ30(!) שכבות של גלייזינג בחלקים מסוימים של הציור (העובי הכולל שלהן לא עולה על עובי שיערה), כדי ליצור את המעברים העדינים האלה והעומק הנדרש. בהתחשב בזה שכל שכבה כזו הייתה צריכה להתייבש כמה ימים ואף חודשים, אנחנו יכולים להבין מדוע בעצם הוא התקשה לסיים חלק גדול מציוריו.
שתי הנשים בציור, אינן נראות בהכרח כאם ובתה וקשה להבחין בפער גילאים משמעותי ביניהן, למרות שהאופן שבו מריה יושבת על ברכיה של אמה, מעיד על כך שהיא קטנה ממנה, פיזית. יש הטוענים כי דה וינצ'י רצה לייצג את 2 הנשים שהיוו לו דמות אם בילדותו – אמו הביולוגית, אשר אותה אביו לא הסכים לקחת לאישה, כיוון שהייתה ממעמד נמוך והאשה שנשא אביו שהיוותה לו אם בפועל.
כאמור, את הציור התחיל דה וינצ'י כבר בתחילת המאה ה16 ועבד עליו עד לזמן סמוך למותו ב1519, כך למרות שהוא נראה שלם, ייתכן שאולי היו לו עוד רעיונות שרצה לשלב בו ולא הספיק.
(הטקסט נכתב ונערך על ידי אופיר סופר, והוא מפורסם כאן באישורו ובאדיבותו הרבה).