לאס מניניאס.
ציור שמן על בד מ1656 של דייגו ולאסקז. המאסטרפיס של ולאסקז, נחשב בעיני רבים לציור הטוב ביותר בכל הזמנים. דייגו ולאסקז יצר את לאס מניניאס לאחר שצבר נסיון וידע רב, עם ותק של 30 שנה כצייר החצר של מלך ספרד, פיליפ הרביעי, ואוצר הארמון, וזה ניכר במורכבות הרבה של הציור. מדובר למעשה במטא-ציור – ציור המדבר על ציור.
סה"כ מציג לנו ולאסקז 11 דמויות ביצירה, כאשר במוקד תשומת הלב, הבת הצעירה של מלך ספרד, הנסיכה אינפינטה מרגריטה. משני צדיה עומדות בנות הלוויה שלה, בצד ימין של הציור עומדים הגמד והגמדה של חצר המלך, לצידם שוכב כלב, מאחוריהם 2 מלווים, בדלת פקיד הארמון, בהשתקפות המראה המלך והמלכה ובצד שמאל של הציור, האמן עצמו מציץ מאחורי הקנבס.
למעשה בתמונה יש מספר נקודות מוקד – הראשונה והברורה היא הנסיכה כמובן, המלך והמלכה שבמראה מאחור גם כן מושכים את תשומת הלב, עם זאת בבדיקת הפרספקטיבה הלינארית של הציור, נראה שנקודת המגוז היא בדלת המוארת בה עומד פקיד הארמון.
זה יכול לסייע לנו להבין חלק מ2 נקודות המסתורין העיקריות בציור: היכן עומדים המלך והמלכה שדמותן משתקפת במראה מאחור ומה בדיוק מצייר דייגו ולאסקז על הקנבס העצום שמולו, וגבו אלינו?
העובדה שנקודת המגוז בציור היא בדלת ולא במראה מעידה כנראה שההשתקפות של המלך והמלכה במראה נובעת דווקא מהקנבס של ולאסקז, ולא כפי שניתן אולי היה לשער, מהעמדה של הצופה בציור.
עם זאת הבד עליו מצייר ולאסקז הוא אדיר ולא ידוע על ציור בגודל הזה של המלך והמלכה, לכן המסתורין לא נפתר לחלוטין.
ולאסקז מקבץ אלמנטים שונים ביצירה לזוגות ושלישיות. למעט הנסיכה, כל שאר הדמויות מקובצות בקבוצות של 2, זכר ונקבה בכל אחת מהן (המלך והמלכה במראה מאחורה, הצייר והמשרתת שמשמאל, הגמד והגמדה, שני המלווים מאחוריהם ופקיד הארמון על מפתן הדלת והמשרתת שמימין לנסיכה). הקיבוץ לזוגות מדגיש את הייחוד של הנסיכה בציור. ניתן לראות גם קבוצות של 3 – הנסיכה ו2 המשרתות שלה, הגמדים והכלב, המלווים ופקיד הארמון ודייגו ולאסקז עם המלך והמלכה שבבואת המראה מאחור. ניתן לראות עוד קשרים נוספים בין הדמויות, אם נסתכל היטב. גם המסגרות שמאחורי הדמויות מסודרות מאחור מסודרות בשלישיה בשורה התחתונה ובזוג בשורה העליונה.
בקיר שמעל המראה, מצוירות 2 יצירות מפורסמות ואפיות של פטר פול רובנס, אותו העריץ ולאסקז והן מספרות סיפורי מיתולוגיה עם רעיונות דומים – מארסיאס מזמין את אפולו לתחרות נגינה בחליל (ומפסיד, גם בתחרות וגם את חייו), ביצירה השנייה ארכנה מזמינה את האלה אתנה לתחרות אריגה, (בה אתנה מנצחת בעורמה ואף היא מענישה את בת האדם). שני הסיפורים על אלים המתחרים באנשים בתחומים שונים באומנות, בשני המקרים האלים מענישים את בני האדם על היהירות שלהם. ולאסקז כנראה מנסה לרמוז על התהיה שלו האם אומנות היא מתת האל ועובדה מוגמרת או שמא תוצאה של עבודה קשה ונסיון.
הציור עצמו מצויר בפלטת צבעים מאוד צנועה, אין כמעט גוונים עזים הבולטים בציור ועם זאת המבט בו שובה את העין, הלב והמוח כמעט בן רגע וזו אולי בעצם התשובה לתהיה של ולאסקז, שרצה להראות שהנסיון והידע שלו הצליחו להביא אותו לייצר יצירה כזו מרשימה ומורכבת עם כלים יחסית פשוטים.
(הטקסט נכתב ונערך על ידי אופיר סופר, והוא מפורסם כאן באישורו ובאדיבותו הרבה).