יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים (ציור של מאוריצי גוטליב)


יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים ציור שמן על בד 1878 של הצייר מאוריצי גוטליב מאוריצי גוטליב, היה צייר יהודי פולני שנולד בגדל בעיירה דרוהוביץ׳, בזמנו חלק מהאמפריה האוסטרו-הונגרית (כיום באוקריאנה). הוא למד אומנות בוינה, קראקוב, מינכן ורומא. הוא גדל כחילוני עם זיקה עזה לעם הפולני, מה שהתבטא בחלק ניכר מציוריו. בשנת 1874 הוא גילה ספר על ההיסטוריה היהודית שהדליק בו את האש לגבי הזהות היהודית שלו, והציור הכי מפורסם שלו הוא הציור המדובר, על יהודים המתפללים בבית הכנסת. בראיון שנתן לסופר מקומי ב1878, הוא הגדיר את היצירה כציור הראשון שלו, לא ברור אם התכוון לכך שזה הציור הראשון שלו אחרי שגילה את הזהות היהודית או הציור הראשון שהיה גאה בו/שלם איתו, אך למעשה זה היה הציור האחרון שצייר, לפני שנפטר בטרם עת בגיל 23 בלבד. הציור מציג כאמור, יהודים מתפללים בבית הכנסת, גברים ונשים. עד לאחר מותו של גוטליב, הציור לא שויך ליום הכיפורים, אך התעמקות מדוקדקת בו מגלה כמה סממנים מובהקים של יום הכיפורים כמו השופר בצד שמאל ליד הילד, והכיתוב ״מחזור של יום כפור״ שמופיע על הספר עליו רכון אחד המתפללים במרכז התמונה. מאוריצי מתאר בציור את קורות חייו, ואף במידה מסוימת חוזה את מותו הקרב (מאוד). הוא מצייר פורטרט עצמי שלו כילד (בצד שמאל), כנער (בצד ימין), כגבר (האיש הרוכן עם היד בעמידה) ואף מציין את היום שאחרי מותו על ידי כיתוב על ספר התורה (״לזיכרון נשמת / המנוח כמהר"ר משה גאטיליעב זצ"ל״). בעזרת הנשים ישנו פורטרט של אהובתו, דאז, ארוסתו לאורה רונזפלד-הנשל, גם לבד וגם כשהיא עומדת לצד אמה. האם החליטה לשבור את האירוסין ומכריחה את בתה להתחתן עם בנקאי יהודי עשיר ובכך מונעת מהזוג לממש את אהבתם. כשבועיים לאחר החתונה, גוטליב נמצא מת בקרקוב. ההסבר ״המדעי״ למותו הוא סיבוכים של מחלת השפעת, אך רבים (כולל ארוסתו לשעבר) מיחסים את מותו להתאבדות בגלל שברון הלב. כ-300 ציורים שלו שרדו את השנים, חלקם לא גמורים, הרבה מהם כלל לא עוסקים ביהדות - אלא בזהות הלאומית הפולנית שלו ואף בנושאים נוצריים. באופן אירוני ועצוב, שרשרת הדורות של משפחת גוטליב נגדעה במלחמת יום הכיפורים, כאשר נכדו של אחיו, יואל גוטליב, נהרג במלחמה ובכך למעשה נגדעה השושלת של המשפחה (סרט על סיפורו של יואל, עם אזכור למאורציו ניתן לראות ביוטיוב). (הטקסט נכתב ונערך על ידי אופיר סופר, והוא מפורסם כאן באישורו ובאדיבותו הרבה).