בימיני (Bimini glass) הוקמה בווינה בשנת 1923 על ידי פריץ לאמפל (Fritz Lampl) יחד עם גיסיו ארטור ויוזף ברגר (Artur and Josef Berger), שהיו אדריכלים. בימיני יצרה פריטי זכוכית משובחים מאוד בסגנון שנחשב לפעמים בטעות לזכוכית מוראנו, עם פסים חצי שקופים ופסים אטומים בעבודת פיליגרן בזכוכית, בנוסף בכלים רבים של יצרן זה שולבו דמויות קטנות וחיות מפוסלות בעבודת יד מזכוכית. עם זאת, זכוכית בימיני היא הרבה יותר קלה ועדינה מרוב הזכוכית האיטלקית. בדרך כלל סומנו הפריטים בתוויות נייר, שלעתים קרובות חסרות כעת.
השם בימיני נלקח משיר של היינריך היינה (Heinrich Heine) משנת 1852 המתאר את בימיני כאי נס עם מי מעיין הנעורים הנצחיים. פריץ למפל היה משורר ומוציא לאור לפני שהחל את בימיני. למרבה המזל, זכוכית בימיני הייתה הצלחה מיידית.
המפעל בימיני זכה בפרסים בינלאומיים והציג את עבודותיו ברחבי העולם. אבל כאשר גרמניה הנאצית סיפחה את אוסטריה בשנת 1938 נאסר על משפחת לממפל (Lampl), בגלל היותה יהודים, להחזיק עסק בווינה ונאלצה לברוח, כשהיא משאירה מאחור את בתי המלאכה, את בתיהם ואת מלאי יצירותיהם. פריץ וגיסו יוזף ברגר התיישבו בלונדון בתקופת המלחמה עם נשותיהם והחלו מאפס להקים מחדש את סטודיו הזכוכית שלהם ואת חייהם.
הם התקבלו בברכה כסלבריטאים ללונדון, אבל זה לא הציל אותם מהחרפה של מעצר זמני כמהגרים זרים. השם בימיני התאגד כחברה בע"מ בבריטניה במאי 1941 ובית המלאכה של בימיני בלונדון פעל תחת הגבלות של ימי מלחמה ויצר פריטי זכוכית "תועלתניים" יפים כמו כדים וכוסות וכפתורי זכוכית. גב הפליז לכפתורים שלהם סומנו Bimini Ltd עם לוגו עציץ קטן והמילים "Made in England". רבים מעיצובי הכפתורים שלהם התבססו על פריטי מוזיאון כמו מטבעות ומדליונים עתיקים. הם זכו להצלחה עצומה בתעשיית האופנה בבריטניה ומחוצה לה והופיעו לעתים קרובות במגזיני עיצוב ואופנה.
לאחר המלחמה, מ-1945 ואילך, השתנה מצב השוק של כפתורי זכוכית והיבוא האירופאי החל לזלוג חזרה לבריטניה, והפך במהרה למבול. פס הייצור הקטן בעבודת יד של לאמפל לא יכול היה להתחרות עם זכוכית בייצור המוני ממדינות כמו צ'כוסלובקיה ובימיני גלאס התקשתה מאוד לשרוד. התעורר ויכוח בין פריץ למפל ושותפו העסקי גיאורג שנקר (Georg Schenker) שרצו להתחרות על ידי הכנסת מכונות אוטומטיות לייצור הכפתורים שלהם. פריץ לא היה מוכן לשמוע בכלל על תוכנית כזו, והם סגרו את החברה. השם בימיני הופסק ושם חדש, זכוכית אורפליד, נבחר על ידי פריץ לממפל ונרשם בשנת 1948. הוא הקים בית מלאכה חדש במרתף ביתו וזכה להצלחה עם כפתורי האורפליד והסיכות שלו אם כי בקנה מידה קטן יותר. לוסי ריי (Lucie Rei(, אחת הקדריות המפורסמות בעולם, המשיכה לייצר רכיבים קרמיים לכמה מהכפתורים של פריץ. התחרות נעשתה קשה יותר ויותר והחברה נאבקה על קיומה עד מותו של לאמפל בשנת 1955.
הבעיות עמן התמודדו משפחות יהודיות בווינה בשנות ה-30 ובלונדון בשנות ה-40 היו רבות וקשות מאד. זכוכית הבימיני הנפלאה שלהם התפרסמה בעולם אבל בגלל שהם היו יהודים הם נאלצו לברוח ולהותיר הכל מאחור. אף על פי כן הם הקימו מחדש את סדנת הזכוכית בימיני בלונדון רק כדי לראות אותה נהרסה לחלוטין על ידי פצצה גרמנית. עם זאת, לאורך כל הזמן הזה, הזכוכית היפהפיה שלהם שמרה על חיוניותה והתהילה שלה והיא מורשת שעדיין איתנו היום.