Cloisonné (בצרפתית) היא טכניקה עתיקה לקישוט חפצי מתכת באמייל צבעוני המוחזק במקומו או מופרד על ידי רצועות מתכת או חוט, בדרך כלל מוזהבים. במאות האחרונות נעשה שימוש באמייל זגוגי, אך גם בתקופות קדומות יותר נעשה שימוש בשיבוץ של אבני חן חתוכות, זכוכית וחומרים אחרים; ואכן אמייל cloisonné החל כנראה כחיקוי קל יותר של עבודת cloisonné באמצעות אבני חן וגם האובייקטים הללו יכולים להיקרא cloisonné. העיטור נוצר על ידי הוספת תאים (קלויזונים בצרפתית) לחפץ המתכת על ידי הלחמה או הדבקה של כסף או זהב כחוטים או רצועות דקות המונחות בקצוותיהם. אלה נשארים גלויים ביצירה המוגמרת, ומפרידים בין התאים השונים של האמייל או השיבוצים, שלעתים קרובות הם בכמה צבעים. על חפצי אמייל Cloisonné עובדים עם אבקת אמייל שהופכת לעיסה, ולאחר מכן יש להתיך אותה בכבשן. אם משתמשים באבני חן או זכוכית צבעונית, יש לחתוך או לטחון את החלקים לצורת כל תא (קלויזון) כמו בפאזל כדי שיתאימו לתא הספציפי בו רוצים לשבצם.
בעת העתיקה, טכניקת ה-cloisonné שימשה בעיקר לתכשיטים ואביזרים קטנים לבגדים, כלי נשק או חפצים קטנים דומים המעוטרים בעיצובים גיאומטריים או סכמטיים, עם קירות קלויזון עבים. באימפריה הביזנטית פותחו טכניקות באמצעות חוטים דקים יותר כדי לאפשר להפיק תמונות ציוריות ומורכבות יותר, המשמשות בעיקר לתמונות דתיות ולתכשיטים, ועד אז תמיד השתמשו באמייל. זה שימש באירופה, במיוחד באמנות הקרולינגית והאוטונית. עד המאה ה-14 טכניקת האמייל הזו הוחלפה באירופה בשמפלבה (ראו ערך נפרד באגוזיפדיה), אבל אז הטכניקה התפשטה לסין, שם היא שימשה עד מהרה לכלים גדולים בהרבה כמו קערות ואגרטלים; הטכניקה נותרה נפוצה בסין עד ימינו.
במערב, הופקו חפצי אמייל cloisonné באמצעות סגנונות שמקורם בסין החל מהמאה ה-18 בעיקר בצרפת וברוסיה.