קלאוזונה היא טכניקה עתיקה לעיטור כלי מתכת. במאות האחרונות השתמשו באמאייל בעוד בתקופות מוקדמות יותר יצרו כלים עם אינליי של אבני חן, זכוכית וחומרים אחרים. הטכניקה עושה שימוש בתאים קטנים מתוחמים על גבי הכלי (תאים בצרפתית cloisons) המיוצרים על ידי הלחמה או הדבקה של חוטי כסף או זהב. אלה נותרים במקומם ומבדילים בין הצבעים השונים. כאשר משתמשים באמאייל יש לשרוף את הכלי לאחר הוספת האמאיל. בתקופות קדומות השתמשו בטכניקה בעיקר ליצור תכשיטים או אביזרים קטנים לבגדים או חפצי נוי קטנים. בתקופה הביזנטית התפתחה הטכניקה בדרך שאפשרה ליצר תמונות וחפצים גדולים יותר בעיקר למטרות דת אך גם תכשיטים.במאה ה-14 התפשטה הטכניקה לסין שם החלו ליצר כלים גדולים כגון קערות ואגרטלים ועד היום טכניקה זו נפוצה מאד בסין.