פרדיננד בארבאדיין – Ferdinand Barbedienne
פרדיננד בארבאדיין, 1810-1892, יליד נורמנדי, החל את הקריירה שלו כבעל בית מסחר לטאפטים בפריז. בשנת 1836, מהנדס בשם קולאס - Achille Collas, המציא מכונה אשר אפשרה "להקטין" פסלים באופן מכני. השניים הקימו חברה משותפת בשנת 1838 ליציקה, לייצור ולמסחר של העתקים מוקטנים של פסלים בחומרים שונים: גבס, עץ, ברונזה ושנהב. בתחילה יצרו הקטנות של פסלים יווניים ורומיים אשר הוצגו במוזיאונים אירופאיים וזאת כדי לקשט ולפאר את פנים הבתים האירופאיים. עם הזמן פיתחו טכניקה אשר יצרה פטינה על הברונזה והשוותה לפסלים מראה עתיק. השניים הציגו העתק של הפסל "ונוס ממילוא" בתערוכה הבינלאומית שהתקיימה ב- 1839 וזכו במדליית כסף בעבור יצירה זו.
הרעיון הבסיסי של באבאדיין היה ליצור דמוקרטיזציה של האמנות, דהיינו ליצור עבודות של אמנים חשובים שתהיינה "נגישות" לציבור הרחב. היו שכינו אותו "גוטנברג של הפיסול".
בארבאדיין חתם על חוזים עם אמנים בני זמנו ובכך הניח את היסוד לתעשיה חדשה. הפסל הראשון אתו עבד היה פרנסואה רוד François Rude, בשנת 1843, ובעקבותיו עם אמנים רבים נוספים בני התקופה. בנוסף החל ליצור מודלים רבים מברונזה, ליצר רהיטים, להשתמש באמאייל בין אם champlevés או קלאוזונה, תבליטים גבוהים ונמוכים בעץ ועוד ועוד. בשנת 1844 זכו השניים במדליה נוספת. מספר שנים לאחר מכן, שלחו השותפים עבודות ליריד בלונדון וביניהן העתק מוקטן של השערים לבפטיסטריום בפירנצה – יצירתו של לורנצו ג'יברטי. בתערוכה הבינלאומית בפריס ב- 1855 שוב זכו במדליה.
עם מותו של קולאס בשנת 1859 הפך בארבאדיין לבעלים היחיד של החברה אשר העסיקה כבר 300 עובדים וכן קיבל את התפקיד של נשיא ועד יצרני הברונזה.
המלחמה בין צרפת לגרמניה ב-1870 הביאה למחסור במתכות ובארבאדיין נאלץ להפסיק לייצר יצירות אמנות ובמקום זאת קיבל הזמנה מן הממשלה לייצר 70 תותחים. כאשר הסתיימה המלחמה שב לייצר העתקים של יצירות אמנות וחלק גדול מיצירותיו הופנה ליצוא. בכל שנה יצאו מן המפעל 1200 יצירות באיכות מעולה של יציקה, חריטה ופאטינה ושמו של בארבאדיין הלך לפניו ואף זיכה אותו באות לגיון הכבוד הצרפתי.
במדליית זהב זכה בשנת 1878 בתערוכה הבינלאומית בפריז בעבור שעון מונומנטלי בסגנון נאו-רנסננס. מאוחר יותר הוענק השעון על ידי יורשיו של בארבאדיין לעירית פריז והוא מוצג שם עד עצם היום הזה.
בקטלוג שפרסם ב-1889 הוצגו 450 יצירות במידות שונות של 45 פסלים שונים ובאותה שנה יצר העתק מוקדם של הפסל "ונוס ממילוא" מאלומיניום.
בשנת 1892 הלך בארבאדיין לעולמו. במפעל עבדו באותה עת 600 איש. מאחר ולא היו לו ילדים, הפך אחיינו וממשיך דרכו, גוסטב לבלאן-בארבדיין ליורשו והוא פיתח את בית היציקה עוד יותר והתמחה בתחום יצירות הברונזה המונומונטליות. הוא חתם על הסכם עם הפסל הנודע אוגוסט רודן אשר הבטיח לחברה בלעדיות לעשרים שנה לפסלים "הנשיקה" ו"האביב הנצחי" וב-1895 יצק את הדוגמאות הראשונות של "הבורגנים מקלה". בית היציקה איפשר לאוגוסט רודן לקבל הזמנות לפסליו מאספנים שונים ובמחירים שונים בהתאם לגודל שהם ביקשו. בדרך זה הגיב רודן לביקוש הרב לפסלים בתקופתו וכן השביע את רצונו להיות מפורסם, בעל השפעה ומבוקש על ידי אספנים.
בתחילת המאה ה-20, ב-1913, נפתח סניף של בית היציקה בברלין והעבודות הופצו בבריטניה ובארצות הברית. לאחר מלחמת העולם הראשונה יצרה החברה אין ספור אנדרטאות זכרון.
השינוי שחל בטעמו של הקהל התבטא בירידה בהיקף היצור של בית הציקה והחברה הפסיקה לפעול בסוף שנת 1954.
יצירות מבית היציקה של בארבאדיין נמכרות בבתי מכירות פומביות והן נושאות את החותמת של בית היציקה.