סגנון המתייחס לתקופה שהחלה ב- 1815 (קונגרס וינה) והסתיימה ב- 1848 – שנת המהפכות באירופה. המושג מתייחס לסגנונות אמנותיים אשר שגשגו בתחום הספרות, מוסיקה, אמנות חזותית ועיצוב פנים. באותה עת גדל והתרחב מעמד הביניים, האורבניזציה הטביעה חותמה והמהפכה התעשייתית תרמה אף היא לייצור אשר נועד לא רק לעשירים אלא גם למעמד הביניים אשר גילה עניין בשיפור תנאי חייו גם מבחינה אסתטית. ריהוט (בעיקר גרמני ואוסטרי) מתקופה זו מתבסס לא רק על יופי אלא על פונקציונליות רבה יותר.
חברתי הטובה ענת מוברמן היטיבה להסביר על הסגנון הזה, במילותיה היא: "סגנון הבידרמאייר אחד הסיגנונות האהובים עלי בריהוט עתיק הוא הבידרמאייר (בעיקר הבידרמאייר האוסטרי).
מהו אותו סגנון "בידרמאייר", שאפיין תקופה שלמה של המחצית הראשונה של המאה ה-19 באימפריה האוסטרו-הונגרית (שאף נהוג לכנותה "תקופת הבידרמאייר") ?
בעבר, רבים מאספני העתיקות הניחו כי בשל הסיומת "מאייר" המושג "בידרמאייר" היה שם משפחה של נגר באותה תקופה, אך למעשה מעולם לא היה נגר בשם זה . המושג הינו סגנוני בלבד, ואין לקשר אותו (כמו במקרה של צ'יפנדייל, למשל) לשם של מעצב/נגר אמן.
המושג בידרמאייר נוצר במקור כמשחק מילים של צירוף שם התואר הגרמני Bieder, שמשמעותו שטחי, לא מתיימר, עם המילה Meier, שם משפחה גרמני נפוץ. הכינוי, שהוא צירוף של שני השמות הנ"ל, נוצר על-ידי שני חברים, אדולף קוסמאול (Adolph Kussmaul) ולודוויב איכרודט (Ludwig Eichrodt), אשר כתבו שיר היתולי קומי תחת שם העט Wieland Gottlieb Biedermeier.
יישום המושג לגבי החיים הדומסטים ועיצוב הרהיטים של שנות ה-20 וה-30 של המאה ה-19 באימפריה האוסטרו-הונגרית, נעשה מאוחר יותר, ב-1866, על-ידי ג'ורג' הירת' (George Hirth) , בעבודתו על עיצוב הפנים של העשורים הראשונים של המאה ה-19. הירת' השתמש במושג במשמעות שמורידה אותו מערכו, ומגדיר אותו כחסר מעוף, ומבטא את מיעוט הכישרון היצירתי במשך התקופה. קביעתו השלילית והמזלזלת של הירת', השפיעה על כך שסגנון זה כמעט שלא נחקר, והיחס אליו, אשר השתנה ב-20 שנה האחרונות, היה מזלזל וקיבל את התווית "סגנון נובו-רישי".
הבידרמאייר אפיין את מעמד הביניים המתעשר של המחצית הראשונה של המאה ה-19. בניסיון להימנע מהתפארות (מסיבות של חיסכון ורצון לנהל חיים שקטים), נגרי הבידרמאייר יצרו סגנון חדש - כזה שירד לפשטות את תאמה את הערכים הבורגניים. הנגרים נאלצו להמציא סטנדרד חדש של יופי , על-ידי שילוב של פרופורציות, פשטות, פונקציונאליות ואלגנטיות - נתונים אשר היו הכרחיים לרהיטים ולחפצים, אשר הבורגנות הגבוהה דרשה לבתיה. בו-זמנית עם הנטייה לפשטות, סגנון הבידרמאייר הושפע גם מהקלאסיקה היוונית והרומית, אשר אליהם התוודע באמצעות סיגנון האמפיר הצרפתי. אך אין לראות בבידרמאייר 'העתק' של סיגנון האמפיר, אלא סגנון חדש בעל אמירה פשוטה בהשוואה לפאר וליוקרה של האמפיר. רהיטי הבידרמאייר היו צנועים ומאופקים בעיצובם, בגרמניה רהיטי הבידרמאייר נעשו לרוב מעץ מהגוני או מעצי פרי ואילו רהיטי הבידרמאייר האוסטרי נעשו מעצים בהירים, לרוב אדר או אגוז, פורניר שורש יפה, קווים קלים וקלאסים, ומעט שיבוצי עץ הבנה (אבוני) שחור. הסידור הכללי של הבית היה צנוע, אך תמיד בהיר ועליז. הוא לא נועד להרשים אלא להזמין. עדינות, פונקציונאליות, אלגנטיות, נוחות, הם כולם שמות תואר , שנועדו לתאר פריט ריהוט או את החדר כולו."
(ד״ר ענת מוברמן. מרצה להיסטוריה של עיצוב הפנים והריהוט.)