שוק האומנות בישראל עובר בשנים האחרונות מהפך אמיתי, ולצערי מעטים הם אלו שמבינים את השינויים ונערכים לפעול לפי המציאות החדשה, מי שלא יתאימו עצמם לחוקי המשחק החדשים יפסידו ובגדול. בפוסט זה אנסה להסביר, מנקודת השקפתי האישית, מה לדעתי קרה, ומה להערכתי עומד לקרות בעתיד הקרוב.
עד לשנת 2008, נהנה שוק האומנות בישראל מפריחה עצומה, שהייתה פועל יוצא וטבעי של פריחה כלכלית עולמית. בועות הנדל"ן וההייטק יצרה בתורן גם בועת מחירים מטורפת בשווקים אחרים, כמו שוק האומנות. הבועה פירנסה אינספור אמנים, גלריסטים ובתי מכירות פומביות שרכבו על נחשול המזומנים העצום שרק חיפש על מה ל'התבזבז' ומחירי היצירות בכל שוק האמנות עלו בצורה ניכרת ובפרק זמן קצר ולא באופן שהיה נראה טבעי או מבוסס על מדדים של איכות או וותק. לא היה מדובר רק על אומנות פלסטית אלה גם שוק המסחר בחפצים עתיקים, אומנות דקורטיבית ותכשיטים, כל אלה נהנו אף הם מהשגשוג ומהפריחה הכלכלית.
שוק האומנות הפך במהרה, לשוק צרכני לכל דבר, בדומה לשוק ההון, גלריסטים זריזים שהריחו את הפוטנציאל העיסקי שהיה טמון בכסף החדש ששרף בכיסי המתעשרים החדשים, החלו לקדם אמנים באופן דומה לדרך בה מקדמים השקעות בנדל"ן או מריצים מניות ושגעת הקניות הייתה בעיצומה.
גלריות התרחבו או פתחו סניפים בערים אחרות, אמנים ביקשו (וקיבלו) סכומי עתק עבור יצירותיהם ובבתי המכירות הפומביות נשברו בזה אחר זה שיאי מחירים הן של אמנים צעירים והן של אמנים וותיקים, והיה נדמה שגם השמיים אינם הגבול לשוק התוסס של הימים ההם.
האופוריה ששרתה בימים ההם, בשוק העולמי כמו גם בשוק האומנות בישראל, משכה מתעשרים חדשים, חסרי הבנה באומנות אבל עם הרבה כסף. הכסף החדש והנזיל בשילוב של רצון עז להקיף עצמם סמלי סטטוס ככרטיסי כניסה למלייה הנחשק הביאו אותם לרכוש מכל הבא ליד ובכל מחיר - ככה בעצם נוצרה בועה.
הקהל החדש שהחל לקנות אומנות, לא הבין באמנות וקנה באופן ספקולטיבי והתוצאה הייתה בהתאם. התנאים החדשים היו של שוק מאד תוסס ותחרותי עם הרבה מאד כסף חדש נוצץ ומופגן, השחקנים החדשים היו מאד תחרותיים והאדרנלין והתחרותיות הביאו לקוחות כאלה לרכוש ללא שום ידע או הגיון.
אני אישית מכיר עשרות אמנים ישראלים שעד אותה תקופה בקושי מכרו עבודה בכמה אלפי דולרים ובשנות הגאות מכרו עבודות דומות בעשרות אלפי דולרים. דבר שכשחושבים עליו לעומק, אין לו כל צידוק אמיתי, אומנותי או אספני מעבר להרצה של הערך הנתפס בעיני הקונים החדשים באופן מלאכותי וללא כל ביסוס אמיתי - ובועות כידוע, דרכן להתפוצץ וגם הבועה הזו...התפוצצה לה.
עם פיצוץ הבועה ומשבר הסאבפריים של שנת 2008 צנחו המחירים והשוק כולו ספג פגיעה אנושה והתכווץ מהר מאד, יחד עם זאת, החלה מהפכה שקטה אבל קריטית שמשנה בימים אלו לחלוטין את שוק האומנות בישראל, כמו בעולם.
המעבר של תחומים רבים בקמעונאות לזירה המקוונת, לא פסח גם על המסחר באומנות, לרבות המסחר בעתיקות, פרטי אספנות ותכשיטים. ברשת ניתן למצוא כיום, גם בישראל, זירות מסחר מקוונות שמנגישות לצרכן האומנות כמות עצומה של יצירות וחפצים, בעיקר דרך סוחרים, גלריות ובתי מכירות פומביות, מרכזות את המסחר בזירה מרכזית פשוטה ונגישה ומאפשרת לרכוש אומנות ועתיקות דרך המחשב, מבלי לצאת מהבית או מהמשרד, בקלות רבה לרבות תשלום ומשלוח עד הבית והכל ב'לחיצת כפתור'.
בעלת גלריה וותיקה הלינה באוזני לאחרונה "אם עד לפני כמה שנים, לקוחות היו מגיעים לגלריה לראות אומנות, להתייעץ, לגעת ולקנות, כיום הם יושבים בפיג'מה במיטה מול הלפטופ, קונים בלחיצת מקש במיקלדת, משלמים און ליין ומזמינים משלוח או הובלה עד הבית או המשרד, מבלי להגיע אלי או לראות את העבודות, אני פשוט לא מבינה איך ניתן לרכוש כך אומנות?!"
ככל שהזירה המקוונת הלכה והתרחבה בשנים האחרונות, זרם הקונים הוסט כמעט לחלוטין מהזירה המסורתית של שווקי פשפשים, חנויות לממכר עתיקות או גלריות לאומנות. גם חווית הקניה השתנתה, מרבית הלקוחות והאספנים שאני מכיר, והם רבים, כבר לא פוקדים את הגלריות או את החנויות והדוכנים בשוק הפשפשים, הם רוכשים רק דרך האינטרנט בהסתמך על המידע באתרים השונים בלבד.
דבר זה מייתר את הצורך של סוחרים רבים להמשיך ולהחזיק גלריות ושטחי מסחר יקרים, צוות עובדים או אנשי מכירות, והוצאות אחרות של החזקת גלריה למשל, והם עוברים למכור לקהל הישראלי את אותה אומנות רק דרך האינטרנט בעלויות תפעול מינימאליות ותוך הנגשה של האומנות שלהם לקהל גולשים עצום שעד למהפכה המקוונת הדירו רגליהם מהגלריות.
לזה יש להוסיף את המדיות החברתיות כדוגמת פייסבוק (אבל לא רק) שמאפשרות פרסום ושיווק ללקוחות בחינם, ומי שהשכיל לנצל את המדיות הללו הרחיב את קהל לקוחותיו באופן ניכר ובפרק זמן קצר, דבר שבתורו ייתר את הצורך באנשי יחסי ציבור לדוגמה ופגע אנושות גם בענף משיק זה.
עדיין יש גלריות שמתבססות על מתעשרים חדשים ומצליחות למכור להם אומנות יקרה ומקודמת, אולם אלה שמבינים בתחום ובעיקר הסוחרים והאספנים עתירי הנסיון, עברו כמעט לחלוטין לרכוש אומנות רק בבתי המכירות הפומביות המנקזים דרכם כמות עצומה של עושר חפצי ובמחירים אטרקטיביים במיוחד.
הפער בין המחירים בהם נמכרים חלק מהאמנים כיום, לבין מחירם במכירה שנייה (לרוב במכירה פומבית) הוא עצום וחושף את הבעיה בשוק של היום. הרי לא יתכן שציור שנמכר בגלריה ב: 70,000 ש"ח ישיג 12,000 ש"ח בלבד שנתיים לאחר מכן במכירה פומבית - אבל זה קרה וקורה כל הזמן.
דבר זה פוגע באמון של ציבור הקונים בגלריות המסחריות, ומעביר את השליטה בכיפה לבתי המכירות הפומביות שמשקפים תמונה מהימנה יותר של כמה באמת מוכן השוק לשלם עבור אמן או יצירה. איך הדבר ישנה את שוק האמנות הישראלי, ימים יגידו, אבל המהפכה כבר החלה והיא משנה את חוקי השוק בישראל מהקצה אל הקצה ובפרק זמן קצר יחסית.
אמנים, סוחרים או בעלי גלריות שלא ישכילו להפנים את מערך השינויים ויערכו בהתאם, ישארו מאחור ויהפכו ללא רלבנטים.
מה העצה שלי לאמנים דווקא?
ראשית לא לחטוא בחטא היוהרה, שלצערי הוא מנת חלקם של אמנים צעירים רבים בני הדור החדש, אמנים טריים, שנפלטים מבתי הספר לאומנות, כמו בצלאל או שנקר ומבקשים עבור עבודת בוסר בתחילת דרכם אלפי דולרים - על מה בדיוק?
אין קיצורי דרך, והשוק כיום קשה וקהל הקונים לא מטומטם כבעבר - רק אמן שיוכיח עצמו כהשקעה טובה, יצליח לבסס לעצמו מעמד אמיתי ומתועד בשוק החדש, שוק שבמידה רבה מתייחס ליצירת אומנות כאל מניה ופחות כמשהו בעל ערך אומנותי בלבד כבעבר.
שנית, עצתי לאמנים הצעירים, להכניס עבודות למכירה בבתי מכירות פומביות ובמחירים שפויים כדי כן למכור וכן לבסס את שמם בקרב קהל הלקוחות. במקביל לחשיפה בזירות המסורתיות כגון השתתפות בתערוכות קבוצתיות או תערוכות יחיד ועוד.
וכמובן להשכיל להשתמש במדיות החברתיות לאותה מטרה כי היום זו חזות הכל, אני תמיד נוהג לאמר לאמנים שפונים אלי לייעוץ, "אם אחפש את שמך ברגע זה בגוגל, מה יעלה החיפוש?" ואז אני מריץ בגוגל מולם את החיפוש ועולות תוצאות מביכות. מצד שני אמנים שמקפידים לעשות עבודה במדיות הרלבנטיות, דרך פייסבוק, דרך בלוגים, דרך אתרים ייעודיים שגוגל 'אוהב', משיגים נוכחות מרשימה בתוצאות חיפוש על שמם, דבר שמניח את דעתם של קונים פוטנציאלים ומעלה את קרנם והם נמכרים בקלות רבה יותר ובמחירים גבוהים יותר.
דבר נוסף, אם פעם אמנים היו חייבים להציג בתערוכה כדי להחשף ולמכור, כיום תערוכה בחלל תצוגה יעודי, אלטרנטיבי או מסורתי כמו גלריה מסחרית, לא יביא קהל של קונים אלה קהל של שוחרי אומנות שיגיעו להתמנגל בארוע הפתיחה, לאכול בייגלה ולשתות קולה זירו שמונחת על שולחן כתר פלסטיק מתקפל עם מפה חד פעמית לבנה. הקהל עם הכסף, קונה בעיקר, במכירות פומביות, ומאז שכל בתי המכירות הפומביות מאפשרים רכישה דרך האינטרנט, הקהל החשוב והמשפיע הזה מדיר את רגליו מהתערוכות ומארועי הפתיחה.
אם אתה אמן שמחפש להגיע לקהל שקונה - תערוכה בגלריה היא לא בהכרח הדרך הנכונה או העיקרית עבורך.
בסופו של דבר יש לא מעט דוגמאות לאמנים שעשו כך והצליחו בתקופה קצרה לבסס מוניטין ומעמד וכבר קוצרים פירות וזו לעניות דעתי ההוכחה הניצחת להצלחת הנוסחה הזו דווקא כיום, במציאות החדשה.
מציאות שהיא אומנם יותר קרה וטכנית אבל גם מאפשרת חשיפה רחבה, פרסום בחינם ומהירות תגובה כמעט מיידית.