מנורה שולחנית וינאית עתיקה מתוצרת פרנץ קסאבר ברגמן (Franz Xaver Bergman)

המלצת הכרוז - לאספנים ולמביני דבר - מנורה שולחנית וינאית עתיקה מתוצרת פרנץ קסאבר ברגמן (Franz Xaver Bergman), עשויה ברונזה צבועה בצביעה קרה באמייל (Cold Painted Vienna Bronze), מתארת מורה ושלושה תלמידי צעירים בכתת לימוד בסגנון אוריאנטליסטי, 1920 בקירוב, חיווט חשמלי מקורי, לא נבדק מצב עבודה, רוחב: 16 ס"מ, גובה: 25 ס"מ.
(* פרנץ קסבייר ברגמן נולד ב: 27 ביולי 1861 ונפטר ב: 1 בינואר 1936, הוא היה הבעלים של בית יציקה וינאי נודע, שיצר חפצי ברונזה צבועה ובאמייל קר, על פי רוב בדמויות מזרחיות, אירוטיות ובעלי חיים בסגנון אוריאנטלי כמו גם חפצי אמנות דקורטיבית, פרטי יוהרה קטנים והומוריסטים.
ברגמן נודע בעבודתו המפורטת והצבעונית. הוא חתם באות 'ב' בקרטוש בצורת כד או 'נאם גרב' (NAMGREB) – 'ברגמן' הפוך. סימנים אלה שימשו להסוות את זהותו על יצירות אירוטיות.

אביו, פרנץ ברגמן (26 בספטמבר 1838 – 1894), היה גלף מקצועי מגבלונץ (Gablonz) שהגיע לווינה והקים מפעל ברונזה קטן בשנת 1860. פרנץ חאווייר ברגמן ירש את החברה מאביו ופתח בית יציקה חדש משלו בשנת 1900. רבים מפרטי הברונזה משנות ה-1900 עדיין התבססו על עיצובים מבית המלאכה של אביו.

ברגמן מתואר לעתים קרובות באופן שגוי כפסל, אבל הוא לא היה; הוא היה בעל בית יציקה. בסדנאותיו הועסקו, באופן זמני, פסלים אנונימיים רבים. הפסל הנודע ברונו זק (Bruno Zach) העסיק את ברגמן כדי לערוך ולצקת כמה מיצירותיו, כאשר כמה מהארוטיות יותר חתומות כ"פרופ' טוך" (Prof. Tuch), שם בדוי ששימש את זק. בתחילת המאה ה-19 היו כחמישים בתי מלאכה לייצור ברונזה וינאית (Vienna bronzes)

המונח 'ברונזה צבועה קרה' (Cold-painted bronze) מתייחס לפריטים שנוצקו בווינה בברונזה ולאחר מכן עוטרו בכמה שכבות במה שנקרא צבע אבק; הידע לשילוב של צבע מסוג זה אבד. הצבע לא נשרף בתנור, ומכאן מקור השם 'צביעה קרה'. הציור בוצע בעיקר על ידי נשים שעובדות בבית, תעשיית קוטג'ים טיפוסית (cottage industry).

תנוחות חושניות של נשים צעירות בסגנון ארט נובו הוסוו על ידי כיסוי שחשף הכל כשלוחצים על כפתור או מנוף. לעתים קרובות ניתן היה לפתוח חיות מפוסלות בקפידה, כגון דובים, כדי לחשוף דמות ארוטית בפנים.

סגירת בית יציקה - בית היציקה של ברגמן נסגר ב-1930 עקב השפל הגדול. הוא נפתח מחדש כמה שנים מאוחר יותר על ידי רוברט ברגמן, בנו של פרנץ חאווייר, ופעל עד מותו של הבן בשנת 1954, אז נמכרו המלאי וכל תבניות היציקה לקרל פיהרמן ושות' (Karl Fuhrmann & Co.) - מתוך האגוזיפדיה).