חי משנת 1917 עד 2010
צפורה ברנר עלתה לארץ מאוקראינה בשנת 1923.
בגיל 20 החלה ללמוד רישום וציור באולפן של הצייר
אהרון אבני. מאוחר יותר, למדה ב"הסטודיה" שניהלו
הציירים אביגדור סטימצקי ויחזקאל שטרייכמן.
בשנת 1955, הציגה עם מרדכי אבניאל, מליטה שיפר,
ושמואל לם במוזיאון ת"א בבית דיזינגוף. הרעיון היה
של מנהל המוזיאון, אויגן קולב, לחלק את ארבעת
חדרי הקומה העליונה בין ארבעה ציירים, במקום להעמיד
את כל הקומה לרשותו של אמן יחיד.
בשנת 1959, הציע לה קולב תערוכה נוספת במוזיאון
ת"א במשכנו החדש בביתן הלנה רובינשטיין.
קולב לא זכה לראות את התערוכה, כי נפטר באותה שנה.
התערוכה התקיימה בשנת 1961. צפורה ברנר הציגה
בקומה העליונה, ויחיאל קריזה הציג בקומה התחתונה.
ב- 1964, בשל הטענה כי "הגלריות הקטנות מסחריות
מדי, והמוזיאונים הגדולים משולים לבתי קברות
מפוארים," פתחה הציירת עם הצייר יוסף יעקב והפסל
אהרון פריבר, תערוכת קבע בביתה ברח' מצדה בת"א.
הגלריה הייחודית נקראה "בית-מצדה" על שם הרחוב.
צפורה לא השתייכה לקבוצות, לזרמים ולסגנונות
קבוצתיים קנוניים. שמרה בכל שנות יצירתה על מאפייני
ציור אישיים, ציירה נופים, תפנימים ודמויות נשים.
היא ידעה לטפל ברגישות אינטואיטיבית באור המקומי
וציירה בהרמוניה צבעונית מקסימה.