התנועה האסתטית, או אסתטיציזם (Aestheticism - 1860 – 1900) הייתה תנועה פילוסופית ואמנותית שפעלה במחצית השנייה של המאה ה-19 במספר ארצות במקביל, כגון: בבריטניה, גרמניה ובצרפת. אחד הכינויים שלה, הוא "יצירת אמנות אמנות לשם אמנות", קרי, הדבר החשוב ביותר היא האסתטיקהוהיופי מאשר הפונקצוינליות של החפץ. היופי הקישוטי והעיצובי והאסטתיקה הם אידיאל עליון בכל תחומי החיים, התנועה הזו השפיעה השפעה מכרעת בתחומים רבים ולא רק באמנות אלה גם באמנות פלסטית, במוזיקה, בשירה ובספרות, באדריכלות, בעיצוב פנים ובעיצוב מוצר. דמויות מרכזיות שפעלו בתנועה זו היו: אוסקר ויילד, ויליאם מוריס, פרדריק לייטון, תאופיל גוטייה, ודנטה גבריאל רוזטי.
התנועה שמה את הדגש על ערכים אסתטיים יותר מאשר על ערכים חברתיים-פוליטיים. והשפיעה בעיקר באירופה, במאה ה-19, השפיעה בתחומי הספרות, האמנויות והמוסיקה. במאה ה-19 התנועה התייחסה גם לתנועות אחרות כמו סימבוליזם ודקדנטיות אשר השפיעו בצרפת ובאיטליה. האמנים אשר השתייכו לזרם זב גרסו שהאמנויות אמורות לספק הנאה חוויה ולאו דווקא להעביר מסרים שונים. הם פיתחו פולחן של יופי וראו בו את הבסיס לאמנות.באשר לאמנויות הדקורטיביות הרי שהאלמנט החשוב ביותר הוא האספקט השימושי. מאחר ואין אפשרות ליישם בתחום זה את אידאל ה"אמנות לשם אמנות" הרי שבאמנות דקורטיבית על החפצים להיות קודם כל שימושיים. למשל בתחום הריהוט: הרי שהסגנון האסתטי בריהוט היה מוגבל לסוף המאה ה-19 ומאופיין על ידי: השפעות מן המזרח הרחוק; עץ מושחר עם נגיעות מוזהבות; אלמנטים מן הטבע כגון פרחים, ציפורים, נוצות טווס ועודף קישוטי.