סקליולה (scagliola ) הינה תערובת של גבס וטיח המחקה במראהו משטח אבן, בחומר זה עיטרו קירות, רצפות, עמודים, מסגרות לאח ומשטחים לשולחנות. אמנם יש עדויות לשימוש בטכניקת הסקליולה, השימוש הנרחב בה החל בבניינים מתקופת הבארוק האיטלקי במאה ה-17.
Scagliola - סקליולה
מקור המילה 'סקליולה' Scagliola)) הוא מאיטלקית ופירושה "צ'יפס". סקליולה הוא סוג של טיח דק אשר משמש בארכיטקטורה ופיסול. בנוסף משתמשים במונח זה בכדי לתאר את טכניקת יצור עמודים, פסלים ושאר אלמנטים ארכטקטורלים הדומים לשיבוצי שיש.
טכניקת הסקליולה , נכנסה לאופנה לראשונה בטוסקנה במהלך המאה ה-17, בתור תחליף אפקטיבי וזול לטכניקת 'פיאטרה דורה' (Pietra Dura), שיבוצי שיש יוקרתיים אשר נוצרו עבור משפחת מדיצ'י מפירנצה. השימוש בסקליולה ירד במהלך המאה ה-20.
סקליולה הוא חומר מורכב עשוי סלניט (סוג של מינרל), דבק ופיגמנטים טבעיים, אשר מחקים שיש ואבנים קשות אחרות.
החומר עצמו עשוי להיות "מוחתם" בורידי צבע עד לליבתו , אך ניתן לעצב דפוסי צבע ספציפים עפ"י מטריצות ודגמי סקליולה שהוכנו בעבר. שקעים וחריצים בדגם ממולאים בתרכובת סקליולה צבעונית, ולאחר מכן מוברקים עם שמן פשתן לבהירות ושעווה להגנה. השילוב של חומרים וטכניקה מספק טקסטורות, מרקמים מורכבים ועושר צבעי אשר אינו אפשרי ב'ורידי' שיש טבעי.
אסור לבלבל בין סקליולה לחומר נוסף בשם טרצו (Terrazzo), הקרוי לעיתים גם מרמורינו (Marmorino), העשוי מרכיב אחד בלבד, 'טיח פריזאי' (Plaster of Paris).