המונח 'עץ רוזווד מדומה' מתייחס לעצים פשוטים וזולים שנצבעו וצויירו על ידי אמנים שהתמחו בכך כדי לשוות לעץ הזול מראה של עת רוזווד יוקרתי.
בשל העובדה שעצים כמו רוזווד (Rosewood) ועץ סאטן (satinwood) היו יקרים ביותר, נוצרה הטכניקה הזו שתחילתה כבר בתקופת המצרים הקדמונים.
באירופה טכניקה זו צברה פופולריות במהלך המחצית השנייה של המאה ה-17, כדי לדמות משטחי פורניר מעצים יקרים. בשל העובדה שעצים אלו, כגון רוזווד (rosewood) ועץ סאטן (satinwood) היו יקרים ונדירים, טכניקה של ציור (painting) או משיכת המשטח בלכה ופיגמנטים (graining - שיטה שפותחה באירופה במאה ה-18) כדי לשוות לעץ מראה של עץ אחר (יקר ונדיר יותר)
בטכניקות אלו נעשה שימוש גם בתוך המבנים עצמם על דלתות ומשקופים למשל, כשהבסיס על פי רוב היו עצים זולים ונפוצים כגון אורן, פעמים רבות צוייר האורן כדי שיראה כמו עץ אלון וטכניקה זו נקראת 'scumbling'.
בתקופת סגנון ריג'נסי (Regency period), עץ ה'ריו' (Rio) או רוזווד ברזילאי (Brazilian rosewood) הפך לעץ המבוקש והפופולרי ביותר כעץ למשטחי פורניר וגם למחוקה ביותר על ידי מעטרי רהיטים באותה התקופה.
משטח שנבחר היה עובר הכנה נאותה לצביעה כצבע הבסיס של המראה המבוקש, ועליו נמרח צבע שקוף בעל גוון עצי במשורה ובמשיכות מהירות על ידי 'מברשת מסרק', משיכות שדימו את קווי הצמיחה והצורות המפותלות המאפיינות את עץ הרוזווד וכל זה היה נאטם על ידי שכבה של ורניש (varnish = לכה מבריקה = מֵרֵק)
אמני צביעה אלה, היו כל כך מיומנים, שעד סוף תקופת ריג'נסי, טכניקה הצביעה הזו הייתה מוערכת בדיוק כמו פורנירים מעץ רוזווד אמיתי.