משתה בלשאצר (ציור של רמברנדט ואן ריין)

משתה בלשאצר ציור שמן על בד של רמברנדט ואן ריין. הצייר ההולנדי המפורסם ביותר, כנראה, צייר בחייו מאות ציורי שמן, בנושאים שונים. חלק לא מבוטל מהציורים הגדולים והמושקעים ביותר שלו עסקו בסיפורי התנך, ולא בכדי. ביאליק כתב על רמברנדט "גאון ציירים זה מן הגויים השיג באורח פלא את הנשמה העברית ובא עד חקר תכונתה, כאשר לא השיגה שום צייר מן היהודים" ואף הציע לתת לו תואר "יהודי של כבוד". רמברנדט נמשך מאוד לסיפורי התנך ולתרבות היהודית ואף היה חבר של לא מעט יהודים במולדתו. הוא למד אצל הרב מנשה בן ישראל (ממציא הדפוס העברי הראשון) ועשה חקר עמוק על כל ציור תנכי שצייר. גם הבית שקנה, לימים, היה ״באיזור היהודי״ באמסטרדם. בלשאצר, מושא הציור, היה נסיך בבל, בנו של המלך נבונאיד. בספר דניאל, פרק ה׳, מתואר (בארמית) משתה בלשאצר, בו הגביעים הקדושים שנבזזו מבית המקדש, משמשים את הנסיך, שרי ופלגשיו. הציור מתמקד ברגע שבו יד נסתרת מתגלה וכותבת כתובת על הקיר: "מְנֵא מְנֵא תְקֵל וּפַרְסֵין". רמברנדט מיטיב לתאר את הבהלה והתדהמה בקרב הנסיך ומשתתפי המשתה האחרים - מבטים נדהמים, כד יין שנשפך ותחושת פליאה ופחד עולה מהמתרחש. כמיטב המסורת שלו, רמברנדט מדגיש את הדרמה בציור על ידי ניגודיות עזה בין אור לצללים, ומשתמש כמו בהרבה ציורים אחרים, באור ״לא טבעי״ על מנת לתאר את המתרחש. בניגוד לציורים אחרים שלו הוא משתמש יחסית במגוון גדול יותר של פיגמנטים של צבע כדי להעביר את תחושת העושר במשתה. טוענים כי רמברנדט היה אוסף מיני אביזרים שונים של תרבות המזרח והשתמש בהם כנראה גם כמודל לציור הנוכחי, כמו הבגדים והתרבוש המתוארים של הנסיך. לפי הכתובים, בלשאצר מבקש מאנשיו לנסות ולפענח את הכתובת המסתורית, אך איש מן החכמים והקוסמים לא יכול היה לפרש את הכתובת שעל הקיר. כאשר נקרא אל המלך, דניאל, החכם העברי, ומתבקש לפרש את הכתובת, הוא מפרש אותה כנבואת חורבן לבבל. רמברנדט, בניגוד לציירים רבים אחרים, מבין היטב את הטקסט העברי ומדייק כמעט לחלוטין בכתיבת כל האותיות (למעט הנ׳ הסופית, שנדמית מעט כמו האות ז׳). את הכתובת שנרשמה הוא מחליט לרשום לא מימין לשמאל אלא בטורים מאונכים, מימין לשמאל, כך שמתקבל המשפט: "ממתוס ננקפי אאלרן" ולא כפי שנכתב במקור בתנ״ך. הסיבה לכך אינה חוסר ידע של רמברנדט לגבי הסיפור אלא כנראה פרשנות תלמודית שהוא אימץ שגורסת שהכיתוב נכתב לא באופן ישיר על מנת להישאר עמומה וחידה בעיני המתבוננים. המונח ״הכתובת הייתה על הקיר״ שפירושו - דבר שהיה ידוע מראש, מקורו מהסיפור הזה בספר דניאל. (הטקסט נכתב ונערך על ידי אופיר סופר, והוא מפורסם כאן באישורו ובאדיבותו הרבה).