מאסרו של ישו
ציור שמן על בד מ1602 של קאראווג'יו.
סופם של ימי הביניים ועלייתו של המדע, הביאו את הצורך של הכנסיה לחזק את הקשר עם המאמינים שהתרופף, והדרך הטובה ביותר הייתה להעסיק אמנים שישחזרו בצורה ריאליסטית, מרגשת ודרמטית וסצינות מהברית החדשה (והישנה). אחד הבולטים שבהם היה מיכלאנג'לו מריזי דה קאראווג'יו.
היצירה מתארת את רגע לכידתו של ישו בגת שמנים על ידי החיילים הרומאים, לאחר שנבגד "בנשיקה" של יהודה איש קריות, רגע מכונן ודרמטי בתולדותיו של ישו ובאמונה הנוצרית.
קאראווג'יו נולד במילאנו, ושם גם למד ציור, הרבה בזכות קשריו של משפחתו עם משפחות אצולה באיזור. בבגרותו עבר לרומא ושם גזר את מרב תהילתו.
הוא היה ידוע במזגו החם ובאופיו הקרימינלי ואף נאסר מספר פעמים בגין תקריות אלימות, ואף רצח המיוחס לו בעקבות קטטה שהיה מעורב בה, אך זה לא מנע ממנו להמשיך וליצור עד למותו המסתורי ב1610.
הוא נחשב לאחד מחלוצי סגנון הבארוק, וניתן רק לדמיין מה חשבו אנשים בתקופה ההיא כשראו ציור של קאראווג'יו לראשונה - הריאליזם מלא הרגש והבועט, עם התאורה הדרמטית היווה ניגוד מוחלט לסגנון של הציירים שציירו סצינות תנכיות והיסטוריות עד לאותה עת. הוא ממש הצליח להביא את המתבונן אל תוך הסצינה ולא השתמש באידאלי יופי, אלא במודלים פשוטי עם, אשר אסף ברחוב ובבתי בושת אשר רומא הייתה מלאה בהם.
בציור המדובר אנחנו עדים לרגע הדרמטי יותר בזמן לכידתו של ישו, לאחר שזוהה בנשיקה על ידי יהודה איש קריות, החיילים כבר פסע מלאחוז בישו, יוחנן בן זבדי, אחד מ12 השליחים של ישו והקרוב אליו ביותר זועק עם ההבנה שהמושיע עומד להלקח על ידי הרומאים. במבט קרוב נראה שהשיער שלו ושל ישו משתלב באופן כמעט מושלם ומה שאולי רומז לכך שיוחנן ימשיך להפיץ את תורתו. ישו עצמו נראה יחסית שלו ואינו יוצר קשר עין עם אף אחד מהדמויות. על פניו של יהודה איש קריות ניכרת קנאה, שהביאה לבגידה, משולבת בעצב וחרטה, ברגע שאחרי המעשה, ידו אוחזת בישו וכמעט מונעת מהחייל להגיע אליו.
מאחורי החיילים עומד איש עם מנורה, וזהו לא אחר מקאראווג'יו עצמו. הרבה ציירים נטו לשלב פורטרט עצמי שלהם בציורים, אך לרוב לא בתפקיד כל כך "מרכזי" ובולט ביצירה. הוא מחזיק במנורה שאינה מפיצה אור רב, אלא על ידו הימנית, מה שכנראה מרמז על הרצון שלו לפאר את היכולת שלו כצייר. הוא גם מקביל את העמידה שלו לעמידה של יוחנן, אשר עם ידו הימנית המונפת כתב את הספר האחרון בברית החדשה.
הקומפוזיציה הצפופה, המכילה בסה"כ 7 דמויות, הבד המתנוסס ברקע והשריונות הבוהקים של החיילים גורמים לצופה להרגיש ממש כחלק מההתרחשות, שכן השתקפות האור בהן חוזרת הישר אל הצופה. הסצינה מתרחשת בלילה בחושך כמעט מוחלט, לאור הירח שמגיע משמאל ונראה כמו אור אלוהי, מה שמוסיף לדרמה.
ידוע מבדיקות מעבדה שקאראווג'יו לא עשה רישומים מקדימים לציורים שלו, אלא צייר ישר על הקנבס. הוא השתמש במודלים חיים וסידר אותם בסטודיו שלו בהתאם לקומפוזיציה שבחר. הוא נהג להשתמש באמפרימטורה כהה מאוד ועבה ואת חלקה ניתן לזהות בשוליי הציור ובאיזורי הצל שלא נצבעו.
הציור עצמו התגלה מחדש רק ב1990, לשמחתנו, וכיום מוצג בנשיונל גלרי בדבלין אירלנד.
(הטקסט נכתב ונערך על ידי אופיר סופר, והוא מפורסם כאן באישורו ובאדיבותו הרבה).