הארכידוכסית מארי אנטואנט
ציור שמן על בד של מארי ויז'ה-לֶה בּרֶן מ1778.
פורטרטים של אנשי מלוכה הוא ז'אנר ותיק ומוכר ועודנו מקובל במדינות בהן יש שלטון מלוכני (RIP אליזבת).
במקרה של הציור המצורף, רציתי דווקא להתמקד בקצרה ב3 הנשים המעורבות ביצירה הזו, כל אחת מהן פורצת דרך בדרכה.
מושא היצירה היא מארי אנטואנט - ארכידוכסית אוסטריה ומלכת צרפת האחרונה, לפני המהפכה הצרפתית. היא הגיעה למעמדה באמצעות נישואיה למלך לואי ה16 ב1770. באופן אירוני היא מוכרת וזכורה בעיקר בזכות אמרה שמיוחסת לה, אך לא נאמרה על ידה "אם אין לחם שיאכלו עוגות" (בתרגום חופשי זה "אם אין לחם שיאכלו בריוש"). האמרה לקוחה בכלל מספר של ז'אן ז'אק רוסו ונכתב לפני שהגיעה אנטואנט למעמדה כמלכה. העובדה שהייתה מלכה זרה (ממוצא אוסטרי), על סף המהפכה, בנוסף לכך שלא קיבלה את גינוני חצר המלכות המקובלים בורסאי, הביאו עליה מתנגדים ושונאים רבים, מחוץ ומבפנים, אשר הכפישו את שמה וכמעט מחקו את זכרה מההיסטוריה.
בפועל מארי אנטואנט, לפי תיעודים שונים, הייתה נדיבה ופילנטרופית, מאוד חמימה ונגישה לעם, סירבה לפגוע בפשוטי העם, התנגדה למסעות ציד ואף אימצה ילדים עניים לחצר ביתה בשנים שטרם נולדו לה ילדיה שלה. תיעודים מחצר המלוכה תיארו מחד אישה חזקה ועוצמתית, אשר נהגה לרכב על סוסים "כמו הגברים" (ישיבה על האוכף ברגליים מפוסקות, מה שלא היה מקובל אז) ומצד שני אישה רגישה, לא מתנשאת שמאוד מחוברת לרחשי העם, בניגוד למה שהיה מקובל בקרב המעמד הגבוהה אליו השתייכה. בתור מלכה (אישה) וזרה, הציפיה ממנה הייתה לא להתערב בענייני פוליטיקה, אך היא מצאה את הדרך לעשות זאת באמצעות הלבוש וההופעה שלה.
היא הבינה שהבגדים אותם היא לובשת יוכלו להעביר את המסרים שהיא לא יכולה, מתוקף מעמדה הבעייתי, להעביר באופן ישיר בעצמה ואכן היא הפכה לאייקון אופנה והשפעתה הייתה עוצמתית מאז ועד היום בתחום.
מי שהייתה אחראית לחלק גדול ממלבושיה, היא הסטייליסטית וסוחרת האופנה **רוז ברטן. **רוז הייתה חלוצה בתחומה והייתה האישה הראשונה בצרפת שעסקה בייבוא ומסחר בבדים. ב1772 פגשה את המלכה מארי אנטואנט ומאז חיינה השתנו לנצח. היא עזרה לה להגשים את כל הלוקים השערורייתים שעלו בדעתה של המלכה והפכה להיות חלק בלתי נפרד מחצר המלוכה, עד שכונתה "שרת האופנה". בגלל אופיה הפילנתרופי, מארי אנטואנט נתנה את השמלות שבהן לא השתמשה לנשות החצר שלה ואף שלחה אותן כמתנות לשליטות מעבר לים מה שהפך את רוז ברטן לשם דבר באופנה האירופאית.
בהעדר מצלמה, על תיעוד של התוצרים של הרעיונות של מארי אנטואנט והביצוע של רוז ברטן, הייתה אמונה ציירת מחוננת ומצליחה בשם **אליזבט ויז'ה לה ברן. **לה ברן ציירה מאות פורטרטים של אנשי אצולה ומלוכה במשטר הישן בצרפת ולא פחות מ30 פורטרטים של המלכה מארי אנטואנט. היא החלה לצייר בגיל צעיר מאד, בעידודו של אביה שהיה צייר בעצמו (ופחות בתמיכת האם, לפי התיעודים) וכבר בגיל 15 הייתה מוכרת ומצליחה מאוד בתחומה. באחד מציוריה את המלכה, היא תעדה אותה עם 4 ילדיה, כדי לנסות ולרכך את הדימוי השלילי שדבק בה. לאחר המהפכה הצרפתית היא נמלטה ממולדתה, נטשה את ציוריה ורכושה והמשיכה לצייר במדינות אחרות (איטליה, אוסטריה, רוסיה). לבסוף חזרה לארצה ואף תיעדה את חייה בספר לקראת סופם. היא שברה תקרות זכוכית רבות בכך שהתקבלה כחברה רשמית באקדמיות במספר ערים באירופה ונחשבת לאישה הראשונה שהגיעה למעמד מכובד כזה במדינות שונות.
(הטקסט נכתב ונערך על ידי אופיר סופר, והוא מפורסם כאן באישורו ובאדיבותו הרבה).