מוזגת החלב
ציור שמן על בד של יאן ורמיר מ1657/8.
ביחס לגודלו הצנוע (41/46 ס"מ), כנראה שמדובר באחד הציורים המפורסמים ביותר בעולם. לא מדובר על סצינה היסטורית אפית, לא על רגע תנכי מפורסם ואפילו לא ציור של בן אצולה מפורסם או מלך, אלא על רגע ביתי יומיומי. המאה ה17 בהולנד הייתה תור הזהב של הציור, וציורים של נוף וסצינות של חיי היומיום היו מאוד פופלריים, בעיקר בעידוד המדינה שאסרה עיסוק בנושאים דתיים קתוליים בציורים.
ורמיר נולד וגדל בעיירה דלפט ולא הרבה ידוע על חייו האישיים. הוא נישא ב1653, ונולדו לו לא פחות מ15 ילדים (רק 11 מהם שרדו עד לבגרותם). הוא גר בבית הומה עם משפחתו הגדולה, אך באף אחד מציוריו לא ניכרת ההמולה והרעש שבטח היה סביבו.
כיוון שהאמצעים שלו היו מוגבלים (את המימון שקיבל מפטרונו, העדיף להשקיע בצבע הכחול היקר, אולטרמרין), ורמיר צייר בחדר בקומה השניה של ביתו, ובעיקר צייר קרובי משפחה ומשרתים. הסברה שהמודלית בציור הייתה המשרתת האמונה על המטבח בביתו של ורמיר.
כשמתבוננים על ציורים של ורמיר, מיד עולה השתאות של הייצוג המדויק כל כך של האור (והצל), הפרספקטיבה והמרקמים של החלקים השונים בציור. נקודת המגוז בציור היא החלב הנשפך לקערה, מה שגורם לכל הציור להראות כאילו קיימת בו תנועה.
מוזגת החלב, נראית כאישה חזקה עם נוכחות רבה, מוזגת את החלב בעדינות רבה אל הקערה. מסביבה כיכרות לחם חתוכים (הסברה שהיא מכינה Bread Pudding). השרוולים המופשלים חופשים את עורה הלבן, שאינו נראה ביום יום באור השמש. באופן מסורתי היה קשר הדוק בין הדימויים האלה למיניות (עבודת מטבח, יוצקות חלב, עור חשוף), אך נראה שורמיר משתדל לשוות למושא הציור שלו מעמד של כבוד. עבודת המטבח בתקופתו (ואולי עד ימינו) נתפסה כעבודה בעלת איכויות רוחניות, ומהוות את לב הבית והמשפחה.
למרות שהחלב הוא במוקד התמונה, ורמיר מקפיד לצייר ברמת איכות ופירוט כל פרט בציור, כולל הסדקים הקטנים שעל הקיר. הסברה היא שהוא צייר בין 2-3 ציורים בשנה, כך שנראה שבכל ציור שלו הושקעו מספר חודשים של תכנון וביצוע.
בבבדיקות XRAY שבוצעו ליצירה, התגלה שבגרסה המקורית של הציור הייתה תלויה מפה על הקיר מעל מוזגת החלב וסל מצד ימין למטה. הויתור של ורמיר עליהם עזר למקד את הפוקוס בפעולת מזיגת החלב ונתן הרבה יותר שקט עוצמתי לסצינה.
במשך 200 שנה, ציוריו של ורמיר לא היו מוכרים לציבור הרחב, והיו מיוחסות ל2 ציירים מפורסמים יותר - לפיטר דה הוך ולקרל פבריציוס. ב1860 היסטוריון צרפתי כתב מאמר על כך שגילה ציור של ורמיר ובכך עלתה התודעה הציבורית שלו. באופן אירוני, דווקא המצאת המצלמה במאה ה19, ועליית הדיון על כך שייתכן וורמיר השתמש בקאמרה אובסקורה לשם ציור יצירותיו, הפכו את שמו למוכר בעולם האומנות.
למרות הטענה על השימוש בהקרנה באמצעות קאמרה אובסקורה, לא ניכר שורמיר ביצע ציור מקדים (underpainting) ביצירותיו, מה שהיה מצופה אילו הקרין את הסצינות אל הקנבס. מעבר לכך, בחלק מציוריו נראות נקודות שמעידות שהשתמש בסיכות, בנקודות המגוז (כולל בציור זה, מעל היד של מוזגת החלב), מה שגורם לנו להניח שהשתמש בהן למתוח חוטים על מנת לדייק את הפרספקטיבה בציוריו.
כך או אחרת, את הקומפוזיציות הנהדרות ורמת העניין והגימור המופלאים לא ניתן היה לייצר באף כלי עזר חיצוני ואת הקרדיט הרב שלו זוכה ורמיר, באיחור, הוא הרוויח ביושר.
(הטקסט נכתב ונערך על ידי אופיר סופר, והוא מפורסם כאן באישורו ובאדיבותו הרבה).