ניסוי על ציפור במשאבת אוויר
ציור שמן על בד משנת 1768 של ג׳וזף רייט מדרבי.
לרוב כשחושבים על ציירים מהתקופה של המאות ה16-19 עולים לנו בראש בעיקר שמות ספרדיים/הולנדיים/איטלקיים, מה שהופך את ג׳וזף רייט האנגלי לבולט מאוד בז׳אנר, הן בגלל הרקע שלו והן בגלל הנושאים הייחודיים של הציורים שלו. רבים מציוריו צוירו בסגנון הקיארוסקורו - סגנון דרמטי שמושג על ידי יצירת ניגודיות חדה בין אור וצל, והתעמקו בהשפעות המהפכה התעשייתית והמדעית של התקופה.
גם בציור המדובר, בולטת מאוד הניגודיות הזו, לאור הנר, אך העיקר בציור הוא הסיפור שמאחוריו ופחות הטכניקה.
הציור מתאר ניסוי מדעי שנערך כ100 שנה לפני שצויר הציור על ידי המדען רוברט בויל, שנחשב לכימאי האמיתי הראשון. בויל רצה לבחון את ההשלכות הפיזיולוגיות, בעיקר בעניין תפקוד הריאות, של הריק על חיות שונות, בינן ציפורים, כמו תוכי הקוקטייל שלכוד במשאבה בציור.
במעמד הניסוי נוכחות 10 דמוית שונות, אב עם 2 בנותיו, אחת מבועתת והשניה מסרבת להסתכל, גבר המהרהר, כנראה, בהשלכות הניסוי, נער צעיר ומפוחד שפותח (או סוגר) את הוילון בחדר, זוג נאהבים, המתעלמים כליל מהמתרחש, ועוד שני בחורים צעירים המשתאים לנוכח התרחשות הניסוי.
במרכז הניסוי, עומד המדען, שנראה ספק איש מדע ספק קוסם המבצע תעלול. בניגוד לכל שאר הדמויות, הוא מביט ישירות אלינו, אל מחוץ לציור במבט מהרהר ואף מתגרה, כאילו לגרות לנו את יצר הסקרנות לגבי מה יקרה בהמשך הניסוי ומה יעלה בגורלו של התוכי.
הרבה פעמים ציירים נוטים להוסיף פורטרט עצמי שלהם ביצירות גדולות ומורכבות כאלה, אבל כאן בחר רייט ״לתרום את הריאה״ שלו לעניין, לפחות מבחינה רעיונית. בכד שבמרכז הקומפוזיציה מצוירת ריאת אדם, כיאה למעבדה המכבדת את עצמה. ג׳וזף רייט סבל מאסטמה שגרמה לו לסבל ולמכאובים רבים, והריאה המצוירת, בתוספת לניסוי הנבחר עם משאבת האוויר (שמכונה גם ״ריאת האוויר״), מייצגות את הכאב והמחנק שחש רייט לאורך חייו ואולי רצה לייצג בה תקווה למרפא עתידי למחלה ממנה הוא סבל, בחסות המדע.
למרות האווירה הקודרת בציור והכאב שניסה רייט לשדר באלמנטים שונים, מדובר בציור עם מבט לעתיד, שמציג את המדען כ״קוסם״ שישנה את פני האנושות. מנעד התגובות של האנשים בחדר, בין האדישות שמפגינים זוג האוהבים ועד לבעתה של הצעירים, מייצגים את מגוון הדעות והתגובות שעולות כל פעם שישנה מהפכה טכנולוגית בחברה האנושית, מה שהופך את הציור הזה לרלוונטי עד עצם היום הזה ולקלאסיקה אמיתית.
(הטקסט נכתב ונערך על ידי אופיר סופר, והוא מפורסם כאן באישורו ובאדיבותו הרבה).