גובלן מסוג עבודת ברלין הינו גובלן שנרקם על גבי רשת מודפסת שעליה הודפס מבעוד מועד הדגם (על פי רוב העתקים של ציורי מופת ידועים) והרוקמת רקמה בהתאם לדגם המודפס בדומה לילד שצובע בחוברת צביעה על פי קווי מיתאר מודפסים בשחור על לבן.
עבודת צמר ברלין היא סגנון של רקמה הדומה לריקמת מחט (needlepoint) שהיה פופולרי במיוחד באירופה ובאמריקה משנת 1804 ועד לשנת 1875. היא מבוצעת בדרך כלל עם חוט צמר על בד, בתפר בודד כגון תפר צלב או תפר אוהל, אם כי ספר עבודת הרקמה של ביטון (Beeton's book of Needlework) משנת: 1870 מתאר 15 תפרים שונים לשימוש בעבודה ברלין.
עבודת ברלין הייתה תפורה באופן מסורתי בצבעים וגוונים רבים, ויצרה מראה תלת מימדי המורכב על ידי הצללה שהושגה על ידי שימוש בחוטים בגוונים שונים כהים יותר. משי או חרוזים שימשו לעתים קרובות כהדגשות ובריקמות העתיקות אפילו ציירו בעבודת יד את הפנים של הדמויות. העיצוב של רקמה כזו התאפשר על ידי ההתקדמות הגדולה שנעשתה בתחום הצביעה של טקסטיל, בתחילה עם חומרי חדשים וצבעים כימיים, ולאחר מכן בשנת 1856, על ידי גילוי של צבעי אנילין, שהניבו צבעים בהירים.
עבודת ברלין יוצרת רקמה עמידה מאוד וארוכת חיים שיכולה לשמש ככיסויי רהיטים, כריות, תיקים או אפילו לבוש.
דפוסי עבודת צמר ברלין (הדגמים המודפסים) פורסמו לראשונה בברלין, גרמניה, בתחילת המאה ה-19 ומכאן השם הגנרי. דפוסי הצמר הברלינאים הראשונים הודפסו בשחור-לבן על נייר רשת ולאחר מכן נצבעו ביד.
בעבר, התופר היה אמור לצייר את קווי המתאר של הדגם המבוקש ישירות על הבד ולאחר מכן לתפור לפי הצבעים על הדוגמה. הדגמים שהודפסו הקלו מאד על הרוקם או הרוקמת והם פורסמו בעיקר כגליונות בודדים ובמחירים נוחים, מה שהפך אותם מבוקשים ביותר בקרב נשים ממעמד הביניים.
עד מהרה הם יוצאו לבריטניה ולארצות הברית. התבניות שימשו רוקמות בארצות הברית עד שנות ה-40 של המאה ה-19, אז החלו להופיע במגזינים לנשים, ולאחר מכן "עבודה בברלין" הפכה נפוצה ברחבי תבל. ואכן, עבודת ברלין הפכה למעשה לשם נרדף לעבודת ריקמה על בד קנבס.
בבריטניה, עבודת בברלין קיבלה דחיפה נוספת באמצעות התערוכה הגדולה של 1851, ועל ידי הופעת מגזינים לנשים כגון The Englishwoman's Domestic Magazine.
הפופולריות של עבודת ברלין נבעה בעיקר מהעובדה שלראשונה בהיסטוריה, למספר גדול למדי של נשים היה זמן פנאי להקדיש לעבודות רקמה.
עיצובים רבים של ריקמות החלו להתפרסם גם בוינה ובפריז, וכללו סצנות גיאומטריות, פרחוניות וציוריות, לפני שהטעם הוויקטוריאני הסנטימנטלי השפיע על הדגמים. הנושאים הושפעו מהרומנטיקה הוויקטוריאנית וכללו עיצובי פרחים, ציורים ויקטוריאניים מפורסמים, מוטיבים תנ"כיים או אלגוריים ובעלי חיים. ניתן ליישם דפוסי עבודה ברלינאים על סוגים שונים של בגדים וריהוט ביתי וניתן ליצור ריקמות כיצירות אמנות עצמאיות, בסגנון ציורי מחט (needlepoint), שהן יצירות המעתיקות ציורי מאסטר ידועים בחוט דק.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19, הביקוש לעבודות ברלין ירד באופן דרמטי, בעיקר בגלל שהטעם של הלקוחות השתנה, והוצאות לאור של עבודות ברלין לא הצליחו לייצר דגמים חדשים ועדכניים יותר. סגנונות רקמה אחרים, פחות מפוארים, הפכו לפופולריים יותר, כמו עבודת המחט האמנותית שבה דגל ויליאם מוריס והתנועה האסתטית שלו. עם זאת, התפוצה הרחבה של דפוסי העבודה בברלין הפכה עבודת רקמה לזמינה למספר רב של נשים, והיא גם גרמה להן להתעניין בסוגים אחרים של עבודות רקמה.
עד היום מיוצרות עבודות ברלין אולם בכמות פחותה בהרבה מבעבר ובבתים רבים בישראל ניתן למצוא תמונות גובלן רקומות שנרקמו על רשתות בד מודפסות שבטעות נחשבות לעבודות גובלן שנארגו ביד.