המושג עבודת ברלין (Berlin ironwork) - מתייחס לפריטים ולתכשיטי ברזל יצוק שנעשו בברלין בתחילת המאה ה-19 בגרמניה (לפני הייצור שהחל בברלין יוצרו תכשיטים דומים מאוד גליביצה (עיר בפולין / Gliwice) ובצרפת.
את שורשי תכשיטי הברזל הברלינאים ניתן לייחס להקמת ה-Königliche Eisengiesserei bei Berlin או בית היציקה המלכותי של ברלין בשנת 1804. בית היציקה המלכותי של ברלין החל בייצור מוצרי ברזל כמו אגרטלים, מעמדי סכינים, מנורות, קערות, לוחות ומדליונים, כמו גם פריטים מסחריים נוספים כגון גדרות, גשרים וריהוט גן.
פריטי התכשיטים הראשונים, כגון שרשראות ארוכות עם חוליות יצוקות, יוצרו בשנת 1806. מאוחר יותר יוצרו שרשראות המורכבות ממדליונים המחוברים עם חוליות ורשת תיל. כשנפוליאון כבש את ברלין ב-1806, נראה שהתבניות נלקחו בחזרה לצרפת, שם התבצע ייצור נוסף במשך כמה שנים
ייצור תכשיטי הברזל הגיע לשיאו בין 1813 ל-1815, כאשר משפחת המלוכה הפרוסית דחקה בכל האזרחים לתרום את תכשיטי הזהב והכסף שלהם למימון המרד נגד נפוליאון במהלך מלחמת השחרור. בתמורה ניתנו לאנשים תכשיטי ברזל כמו סיכות וטבעות, לרוב עם הכיתוב Gold gab ich für Eisen (נתתי זהב לברזל), או Für das Wohl des Vaterlands (לרווחת ארצנו/מולדתנו), או עם דיוקן של פרידריך ויליאם השלישי מפרוסיה על הגב. עד אז תכשיטי ברזל נענדו רק כסמל לאבל (בגלל צבעם השחור שנרכש על ידי טיפול ביציקות ברעי פשתן) והיו שווים מעט מכדי להיות מבוקשים, אך לפתע הם הפכו לסמל של פטריוטיות ונאמנות ועם המשיכה האסתטית הברורה שלו, הפך פופולרי בן לילה
מספר התכשיטים שיוצרו החל לרדת לאחר 1850, אך עדיין המשיך להיות מיוצר עד סוף המאה כאשר האופנה הסתיימה. בסביבות תחילת הירידה או קצת לפני נראה כי חל שינוי לעבר עיצוב התכשיטים בסגנון גותי יותר.
בשנת 1916 נעשה ניסיון נוסף, דומה, בגרמניה לקדם תכשיטי ברזל ולממן את החלק הגרמני במלחמת העולם הראשונה. זה נעשה על ידי החלפת תכשיטי זהב במדליון ברזל שעליו כתובות המילים: Gold gab ich zur Wehr, Eisen nahm ich zur Ehr (אני נותן זהב למען מאמצי ההגנה שלנו ואני לוקח ברזל לכבוד). אולם ניסיון זה לא היה מוצלח באותה מידה. כיום, תכשיטי ברזל בברלין הם פריטי אספנים ונמצאים בדרך כלל במוזיאונים או באוספים פרטיים.
אוספים של תכשיטי ברזל ברלינאים מוחזקים בין היתר על ידי מוזיאון היופי דה רואן (Musée des Beaux-Arts de Rouen), מוזיאון נויה (Neues Museum) באי המוזיאונים בברלין ומוזיאון ויקטוריה ואלברט
בהתחלה הסגנון של העיצובים, במיוחד בתקופת נפוליאון, היה ניאו-קלאסי, ששילב שפע של פריטים והעתקים מעוצבים של קמאות.
משנת 1810 הסגנון השתנה מעט לצורה מיניאטורית של תחייה גותית, המשלבת את הקשת המחודדת ואלמנת הוורדים של הקתדרלה הגותית, בשילוב עם מוטיבים פחות מחמירים, נטורליסטיים יותר כמו פרפרים, עץ תלתן (צמח בעל שלושה עלעלים כגון תלתן) ועלי גפן.
לתכשיטים מראה עדין מאוד, מפורט ודמוי תחרה. תכשיטי ברזל ברלין נצבעו בשחור כדי למנוע מהברזל להחליד וכדי לשפר את ייעודם כתכשיטי אבל. ישנן מספר דוגמאות נדירות מאד שעוטרו בזהב משובח, כסף או פלדה מלוטשת. חלקם היו גם משובצים עם מדליונים, מחקים את הסצנות הקלאסיות היווניות על חלק מכלי הג'ספר שנעשו על ידי הקדר המפורסם ג'וזיה ודג'ווד (Josiah Wedgwood, 1730–1795), או מדליוני הדיוקן של בני זמננו שנעשו על ידי ג'יימס טאסי (שהיה אמן מידול וחרט גלף אמן שהתמחה בגילוף על אבני חן, James Tassie, 1735–1799).
בין 1808 ל-1848 שיווק המפעל המלכותי של ברלין לוחות כמתנות לשנה החדשה. הידועים בשם Neujahr-plaketten (תבליטים לשנה החדשה) הם בדרך כלל הציגו אירוע כלשהו הרלוונטי לשנה המדוברת
או יציקות כל כך מורכבות ויציקות דקיקות כפי שנעשו עם תכשיטי ברזל ברלין, נעשה שימוש בברזל טהור מאוד שהכיל עד 0.7% זרחן. זה נעשה כדי שהברזל יהיה מעט יותר נוזלי ממה שהוא יהיה כשהוא מותך בדרך כלל. למרות שסוג זה של 'ברזל יצוק זרחני' הוא די קשה ושביר יותר, חוזק אינו המטרה העיקרית של המתכת כאשר משתמשים בה בתכשיטים. הברזל המותך יצוק לתוך תבניות מתכת לצינון