שטיח קיר עשוי אריג משי וחוטי מתכת (חוטים מצופים מתכת) נקרא בסינית קסי (Kesi)
בשטיחי קסי בדרך כלל משתמשים במשי בקנה מידה קטן בהשוואה לשטיחי קיר אירופאים. אחד השימושים העיקריים היה לאריגת בגדים לחצר הקיסרית. צפיפות הקשרים היא בדרך כלל גבוהה מאוד, כאשר גלימה באיכות הטובה כללה מספר קשרים כמו בשטיח אירופאי גדול בהרבה. בהתחלה שימשה האריגה הזו ליצירת פריטים קטנים, לעתים קרובות עם עיטור של בעלי חיים, ציפורים ופרחים, או דרקונים ללבוש אימפריאלי, תחת שושלת מינג שימש להעתקת ציורים.
"קסי" פירושו "משי חתוך", שכן הטכניקה משתמשת באורך קצר של חוט ערב המוכנס לתוך הטקסטיל. רק חוטי הערב נראים בבד המוגמר. שלא כמו בבד ברוקד בו חוט הערב רציף, בקסי כל אזור צבע היה ארוג מסליל נפרד, מה שהופך את הסגנון לתובעני מבחינה טכנית וגם לגוזל זמן.
קסי הופיע לראשונה בתקופת שושלת טאנג Tang dynasty (618–907), והפך פופולרי בשושלת סונג הדרומית (Southern Song dynasty בין השנים: 1127–1279) , והגיע לשיאו במהלך שושלת מינג (Ming dynasty בין השנים: 1368–1644) . הסגנון המשיך להיות פופולרי עד תחילת המאה ה-20, ולסיום שושלת צ'ינג (Qing dynasty) בשנים 1644–1911.
כאמור Kesi הופק בסין החל משושלת סונג הצפונית (Northern Song dynasty) בין השנים: 960-1127 לספירה) כשיטת אריגה שאפשרה עיצובים שהיו ללא תלות בדפוס הנשלט על ידי אריגה בנול. כשהאורגים הועסקו בסדנאות הקיסריות הם אימצו את המדיום, והרחיבו את הרפרטואר העיצובי שלו מדגמי אריגה לאמצעי ליצירת תמונות. ואכן, יצירת אמנות של קסי תפקדה כמו אמנות ציור, הן מבחינה ויזואלית והן בתפקידו של הציור כצורת אמנות בחסות החצר הקיסרית. כמו
ציורי חצר, הנושא המתואר בשטיחי קיר ציוריים אלה קידד לרוב סמליות לאיחולים לצאצאים, לאריכות ימים או להצלחה בחצר הקיסר
שטיחי הקסי הפכו במהרה גם למתנות דיפלומטיות אידיאליות, ושימשו לקידומה של החצר הקיסרית, גם כמתנה מוזמנת למקדש או מנזר, יצירת תמונת קסי מוצלחת הביאה את התהילה גם לאורג וגם לפטרון שלו.
מתנות בחוגי החצר הקיסרית היו חשובות מאד, ושטיחי קיסי הוענקו כדי לרצות את הקיסר או הוענקו על ידי הקיסר עצמו כאות הוקרה של הקיסר.
לפעמים האריג תיעד אירועים חשובים ואריגי קסי רבים נעשו כתמונות דקורטיביות לארמונות ובתי מגורים, ושימשו כחיבור של הצופה עם מחזוריות הטבע ולוח השנה הטקסי הסיני, הם סיפקו השראה, והתעלות של הצופה מעבר לממלכה הגשמית של הקיום היומיומי.
בדי שטיחי קיר נארגו כבר במאה השביעית בסין, אבל במאה השתיים עשרה החלו להשתמש בטכניקה ליצירת אמנות שהציגה מחדש את המוסכמות והתפקוד של ציור גם כ'ציור ארוג' ולא רק מצוייר במכחול וזה היה פיתוח חדשני. סופרים בתקופת שושלת סונג Song (960-1279 לספירה) ושושלת יואן Yuan (1271-1368 לספירה) שיבחו את שטיחי הקסי (kesi) על חיוניותם ועל הנראות ה'חיה' שלהם ובכך העלו את אריגי הקסי למעמד של ציורים אקדמיים.
אך מתקופת שושלת צ'ינג Qing (1644-1911 לספירה) הטון של הכתיבה עליהם השתנתה להיות יותר מזלזל וביקורתי. זה שיקף את השינוי בטעם אסתטי ובעמדה תיאורטית של האינטלקטואלים הסינים, שראו באריגים כאמנות על פי הזמנת המשלם ופחות אמנות גבוהה של אמן יוצר.