"גרגיר אורז" הוא שם של טכניקה סינית דקורטיבית ולא של גרגרי אורז או כל דבר דומה שמוכנסים לדופן של כלי הפורצלן. כדי ליצור עיטור מסוג זה, החורים מחוררים דרך הדפנות של חפצי החרסינה לפני שהם הוכנסו לשריפה בכבשן, ולאחר מכן ממלאים את החורים בזיגוג שקוף.
הסיבה שלא מחדירים לחרס גרגרי אורז אמיתיים כפי שהאגדה האורבנית מספרת היא, שגרגרי האורז היו סופחים לתוכם לחות מתוך החרס הרטוב והיו מתנפחים, דבר שהיה גורם לסדקים עוד לפני שריפת הכלי בתנור. הטכניקה הגיעה לסין דרך טורקיה במאה ה-14.
באירופה יצרן הפורצלן הצרפתי הנודע 'סבר' או 'סוורה' (Sevres) יצר גם כלים בטכניקה זו שנחשבה קשה לביצוע ודרשה מיומנות גבוהה ביותר של הקרמיקאים במפעל.