פריז, 1880 בקירוב. גופתה של אישה צעירה נמצאה ונמשתה מנהר הסיין. האירוע העצוב היה כל כך שכיח באותה תקופה, עד שאיננו יודעים מהו התאריך המדויק של תחילתו של הסיפור המקאברי הזה. המנוחה שגופתה נמצאה בנהר צעירה מאד, בסביבות גיל 16. השלטונות הפקידו את גופתה בחדר מתים פריזאי, קרוב מאוד לקתדרלת נוטרדאם. כדי אולי לנסות לזהות את המנוחה ולמצוא את משפחתה. עד כאן הכל שגרתי, שאר הסיפור, לעומת זאת, יהיה יותר... מפתיע.
בסוף המאה ה-19, חדרי המתים לא נתפסו כמקומות קודרים ועצובים. עבור העם הפריזאי, אלה אטרקציות אמיתיות, מקומות של סקרנות. מדי יום היו מוצגים בחלונות של חדר המתים, הנפטרים הלא מזוהים, בינהם נוודים, מתאבדים וגופות אחרות. ה"מופע" המורבידי הזה היה פופולרי מאוד. גברים, נשים וילדים נוהרים להתבונן בנפטר מכל זווית וכל עם מעט מזל, מישהו בקהל המציצנים יוכל אולי לזהות את אחת הגופות ולעזור בכל למשטרת פריז.
זו שזכתה לכינוי האישה הבלתי ידועה של הסיין נחשפה אפוא במשך זמן רב בחלון הראווה. המבקרים בחדר המתים התפעלו מתווי פניה, כי הנערה הצעירה הייתה יפה מאוד. ונראה היה שהיא מחייכת בשנתה. עם זאת, איש לא הצליח לזהות את המנוחה, שבסופו של דבר נקברה על ידי חדר המתים בבית קברות כאלמונית. הרופא שביצע את נתיחת הגופה לא מצא זכר לאלימות והגיע למסקנה שהיא כנראה התאבדה. פניה היפים של הנערה המתה נגעו בליבו של חוקר המוות, והוא מקבל החלטה לצקת מסכת מוות. הוא קורא לאמן מידול, שיוצר העתק גבס של פניה האניגמטיות.
הצעירה נקברת... אבל עכשיו הסיפור העצוב שלה מקבל תפנית בלתי צפויה. המעצב, שבוי גם הוא בפניה היפות, מחליט להכין מסכת גבס שנייה, אותה הוא מציג בחלון העסק שלו. פנים שמושכות תשומת לב.
במהלך השנים הבאות נוצרו אלפי העתקים של פניה של ה-Inconnue de la Seine. יציקות אלה הפכו לחפצי נוי יקרי ערך בסלונים פריזאיים ועד מהרה התפשטו ברחבי אירופה. בעשורים הבאים אף הוקדשו לו כמה שירים, רומנים וסיפורים קצרים. הילת המסתורין סביב זהותה של הצעירה הזו ממשיכה לסקרן. יתרה מכך, עצם מקורה של המסכה המפורסמת נותר לא ברור, שכן זו יכולה להיות גם מסכה של אישה צעירה שמתה משחפת באותו זמן.
במהלך שנות ה-60, אסמונד לירדאל (Asmund Laerdal) הנורבגי, בעלים של חברת צעצועים, הופקד על משימתם של שני רופאים לפתח בובות הדרכה לטכניקות החייאת לב-ריאה. הפרויקט קרוב ללבו; בנו שלו ניצל מטביעה כמה שנים קודם לכן. הוא רוצה שהמודל שלו יהיה כמה שיותר מציאותי ולשם כך הוא צריך פנים. בחירתו נופלת על המסכה של Inconnue de la Seine המפורסמת שקישטה את בית סבו וסבתו... ולכן אם למדתם בקורס עזרה ראשונה ופניה של הנערה נראים לכם מוכרים - זו הסיבה.
בובת ההחייאה הזו שווקה במשך יותר מ-60 שנה, הדגם המכונה Resusci Anne אימנה כ-600 מיליון אנשים בהחייאת לב-ריאה והצילה יותר מ-3 מיליון חיים. בשל כך, האישה האלמונית מהסיין זכתה לכינוי "האישה הכי מנושקת בעולם" (מהסיבה שכל מי שלמד עליה הנשמה מפה לפה 'נישק' אותה)... בוא נגיד שהיא "האישה" שהצילה הכי הרבה חיים.
הנה לפחות אור קטן לסיפורה המקאברי של אישה צעירה אלמונית שנמשתה מנהר הסיין.