"חברה ייחודית לסוג הייצור שלה ואשר ידעה לכפות את עצמה, בשל הטעם הטוב של ההרכבים שלה. אצל טהאן, אף פעם לא מסתכלים על המחיר: הדבר החשוב הוא שהשם Tahan מופיע על החפץ" (פייר גיפרד Pierre Giffard בשנת, Les Fourchambault, 1878).
"נסיך הארונות הקטנים", כך כונה טהן כשסימן את זמנו באותה תקופה בה פעל, תוך הקפדה יתרה על כל היצירות שלו, הן חפצי אמנות והן חפצי שימוש. בדרך כלל במידות קטנות או בינוניות, רהיטים אלה חדרו לעיצובי הפנים של הבורגנים, כך שלפי ספר הכלכלה האלגנטית (Elegant Economy 1859), "הם לבדם יוצרים את כל פיזיונומיה (Physiognomy) של התקופה".
בבלגיה, בעיירה קטנה בשם 'ספא' במחוז ארדן בצרפת, פייר למברט טהן, יצרן שולחנות, והתחיל את העסק הזה עם ייעוד אדיר. הוא עזב את ספא ועבר לפריז בשנת 1804, והקים את מפעל "קופסאות, תיבות וצרכים" (boxes and necessaries) שלו ברובע הטמפל.
בנו ז'אן פייר אלכסנדר (Jean Pierre Alexandre 1813-1892) נולד לפיכך בפריז, ועזר לו כבר בשנת 1837, ואז קיבל לידיו את הניהול הכולל של החברה בשנת 1844, אביו הפסיק כל פעילות. לאחר מכן, ז'אן פייר אלכסנדר ישתמש בכושר ההמצאה שלו כדי להתחיל את עבודתו החלוצית הגדולה.
קודם כל, הוא הפריד בין הסטודיו ברחוב דה קווינקמפו (rue de Quincampoix), לבין החנות ברחוב רמפה (rue basse du rampart). הוא מפתח ייצור של קופסאות ותיבות אבל גם מייצר פריטי ריהוט גדולים יותר כגון שולחנות מסוג: "bonheur-du-jour", שולחנות כתיבה ושולחנות תפירה. כבר בשנת 1845 החל לפרסם גם בעיתונים, נוהג שעדיין לא נעשה בו שימוש קודם לכן.
"ספק המלך והנסיכים" - הוא זכה במדליית כסף בתערוכת המוצרים התעשייתיים ב-1849, ולאחר מכן כונה "הנסיך של ייצור ארונות קטנים". בשנת 1855, הוענק לו התואר "ספק הקיסר" בתערוכה האוניברסלית שבה הציג כלוב ציפורים מפוסל ויוצא דופן. חצר המלך אכן הזמינה מספר רב של עבודות, לרבות אדניות מעץ סיסם, שולחנות טרקלין עבור פאלה דה טווילרי (Palais des Tuileries), וארון עשוי מהגוני וברונזה מוזהבת עבור משרדו של נפוליאון השלישי. החנות שלו עברה לכתובת חדשה: 34 rue de la Paix בין השנים: 1849-1866, ולאחר מכן עברה לכתובת: 11 Boulevard des Italiens בין השנים: 1866-1878.
בשנת 1861, טהן מוגדר אפוא כ"אחד מאותם יצרנים שעולים על האופנה ונותנים את הטון במקום ללכת בעקבותיו". (La Chronique des Arts et de la Curiosité). ואכן, הוא משתף פעולה במהירות עם ז'וליאן-ניקולה ריברט (Julien-Nicolas Rivart) כדי לשבץ פרחי פורצלן ברהיטים שלו, שיהיו אחד מאוצר המילים המועדף עליו. הטכניקה החדשה הזו הציבה אותו בחזית המודרניות של אותה תקופה.
הוא זוכה במדליית זהב ביריד העולמי של 1867, טהן העסיק יותר ממאתיים עובדים במספר בתי מלאכה בסוף האימפריה השנייה של צרפת. וטהן כמו ריברט, הפכו לאחד הכוחות החשובים שהניעו פיתוחים והמצאות בהמחצית השנייה של המאה התשע-עשרה, ובעצמו רושם על שמו
פטנט על מתלה מגבעות הצילינדרים, ועוד פטנט לארונית מסמכים עם חזית שקופה בשנת 1858.
מפעל טהאן יורד מגדולתו לאחר נפילת האימפריה שתמכה בו כל כך. וכך, בשנת 1882, הפסיק המפעל את הייצור והחנות סגרה את שעריה.