במיתולוגיה האינדונזית, הגארודה (Garuda) הוא יצור מיתי דמוי ציפור המשמש כהר של לורד וישנו בהינדואיזם. המכונה "Garuda Pancasila" באינדונזיה, הוא מסמל את עקרונות היסוד של האומה המגולמים ב- Pancasila - חמשת העקרונות העומדים בבסיס אידיאולוגיית המדינה האינדונזית. הגארודה נערץ כישות אלוהית הקשורה לכוח, אומץ וריבונות.
איקונוגרפיה וסמליות
התיאור של הגארודה האינדונזי מאופיין במראה המלכותי שלו, עם כנפיים גדולות פרושות לרווחה, טפרים חדים ומראה מלכותי. הגארודה מתוארת לעתים קרובות אוחזת בקלשון (טריסולה) וחרב (קריס), המסמלות סמכות, כוח והגנה.
הקילשון (הטריידנט / טריסולה) שבידי הגרודה מסמל את הכוח לקיים צדקנות ולהפיג בורות. הוא מייצג את היכולת להתגבר על מכשולים ולהגן מפני כוחות זדוניים. החרב (קריס) מסמלת כוח, אומץ, ונכונות להגן על האומה מפני איומים על ריבונותה ושלמותה. יחד, הטריידנט והחרב מדגימים את תפקידו של הגארודה כשומר ומגן של העם האינדונזי.
אחד המאפיינים הבולטים ביותר של הגרודה האינדונזית הוא התיאור שלו עומד בניצחון על גבי נחש. הנחש מייצג כוחות שליליים, כאוס ורוע. בעמידה על הנחש, הגארודה מסמל את ניצחון הטוב על הרע, הסדר על הכאוס והצדק על העוול. דימוי זה מעביר את תפקידו של הגארודה כמגן ומגן של האומה מפני איומים חיצוניים ופנימיים.
לגארודה האינדונזית יש משמעות עמוקה כסמל לאומי וסמל לזהות אינדונזית. הוא מופיע באופן בולט בסמל הלאומי של אינדונזיה, מעטר מסמכים רשמיים, מבני ממשלה ומונומנטים ציבוריים. הגארודה מגלם את ערכי האחדות, הגיוון והחוסן שהם מרכזיים באתוס האינדונזי, המשמשים מקור לגאווה והשראה לאזרחי המדינה.
מעבר לקונוטציות הפוליטיות והלאומיות שלו, הגרודה האינדונזית נושאת מורשת רוחנית ותרבותית עמוקה. הוא משקף את השטיח העשיר של אינדונזיה של השפעות הינדו-בודהיסטיות, אמונות ילידים ומסורות אסלאמיות. הסמליות של הגארודה חוצה גבולות דתיים ותרבותיים, ומעוררת יראת כבוד והערצה בקרב אנשים מרקע מגוון.