נאו קלסיציזם הוא השם שניתן לתנועות האמנויות הויזואליות, האומנויות הדקורטיביות, הספרות, התיאטרון, המוסיקה והארכיטקטורה אשר שאבו השראה מהמנות ה"קלאסית" היוונית והרומית. התנועה הנאו-קלאסית העיקרית פרחה במאה ה-18 וה-19, אם כי ההגדרה "נאו-קלאסיקה" נטבעה רק במאה ה-19 והתייחסה בעיקר ל"תחייה". הסגנון הנאו-קלאסי הארכיטקטוני המשיך במאה ה-19,20 ואפילו המאה ה-21.
תנועה זו דגלה בתחייה של הסגנונות של יוון ורומי והוותה ניגוד מוחלט לתנועת הרוקוקו אשר קדמה לה. ה"גרנד טור" – המסע ברחבי אירופה, היווה במידה רבה בסיס לתנועה זו שכן לאירופה החלו להגיע עתיקות אותן הביאו הנוסעים שהפכו לאספנים.
הסגנון הנאו-קלאסי בא לידי ביטוי בעיקר בארכיטקטורה, פיסול ובאמנויות הדקורטיביות בעיקר משום שהמודלים הקלאסיים בתחומים אלה היו מצויים בשפע ושימשו השראה ישירה לאמנים.
האלמנטים הארכיטקטוניים של פשטות וסימטריה החליפו את סגנון הרוקוקו המצועצע . בעוד מודלים להשראה מן התקופה הרומית המוקדמת בתחום הציור – היו נדירים הרי שבתחום הפיסול היווני והרומי היו מודלים בשפע.
בתחום האמנויות הדקורטיביות ניתן למצוא דוגמאות ברהיטי סגנון האמפיר הצרפתיים , וברהיטי הבידרמאייר האוסטריים ואף בכלים תוצרת "וודג'ווד". הסגנון המשיך לבוא לידי ביטוי במאה ה-19 והיווה אנטיטזה לתחייה הרומנטית והגותית.