במשך מאות בשנים, החל משנת 1600, אנשים ענדו תכשיטי אבלות לזכר אהוביהם המתים. יצור תכשיטי האבלות החל בימים בהם הצילום לא היה קיים. אפשר אמנם היה לזכור את המת האהוב באמצעות ציור, אך התכשיטים היו הדרך המקובלת ביותר. התכשיטים לא נענדו דוקא על ידי נשים; גברים ענדו חפתים או שעוני כיס בהם שולבו שערה או שערות. רוב תכשיטי האבלות היו מאמאייל שחור, אך היו גם כאלה שנעשו מאמאייל לבן לזכר אשה אשר מתה לא נשואה ובתולה. פנינים סימלו מותו של ילד. תכשיטי אבלות ניתן היה לענוד גם עם תכשיטים אחרים אך במהלך השנתיים-שלוש הראשונות של תקופת האבלות נענדו תכשיטים אלה בלבד. עם הזמן נוספו תמונות לתכשיטי האבלות.