החותם מיועד ליצירת הטבעה בשעווה. המטרה המקורית של שימוש בחותם היתה לאמת ולאשר מסמכים חשובים.
בתקופות קדומות החותם היה עשוי אבן, או אבן חן או מתכת. בסין שימש החותם לזיהוי יחידים או מוסדות ובדרך
כלל הוטבע בדיו אדומה. במזרח אסיה החותם היה מחוטב בחומרים קשים מסוגים שונים כולל עץ, אבן סבון,
זכוכית או ג'ייד. את החותם יצרו אומנים אשר התאימו את אופי החותם לבעליו.
ההיסטוריה של חותם השעווה נצפית לאורך השנים בתרבויות שונות, במזרח ובמערב ועד השימוש בחותם השעווה
בימינו. לאורך ההיסטוריה החותם הוטבע בדרך כלל בשעווה וניתן לזהות חותמות שעווה מן המאה העשירית
תחילה בשימוש על ידי האצולה אולם עם הזמן גם על ידי מעמדות נמוכים יותר בהירארכיה החברתית.
טבעות חותם מוכרות עוד מימי מצרים הקדומה. ענידת טבעת חותם מעניקה לעונד סמכות וכוח והפכה ל סמל מעמד
של אצילים, נושאי תפקידים בכירים בכנסיה. (עם מותו של אפיפיור מושמדת טבעת החותם שלו – ועם בחירת
אפיפיור חדש הוא יזכה בודאי לטבעת חותם חדשה ואישית).