ציור בצבע על צידה האחורי של זכוכית, ליצירת תמונה, אמנות אשר היתה בשימוש נפוץ לציורי קודש ודת בימי הביניים ובעיקר ציורי איקונות באימפריה הביזנטית, התפשטה בהמשך לאיטליה ובעיקר לונציה בימי הרנסנס. ממחצית המאה ה-18 אמנות זו זכתה לאהדה מצד הכנסיה והאצולה במרכז אירופה. במהלך המאה ה-19 הטכניקה היתה נפוצה כאמנות עממית באוסטריה, בוואריה, בוהמיה, סלובקיה ועוד. בין שתי מלחמות העולם אמנות זו כמעט ונעלמה לחלוטין. יחד עם זאת האמנות הזו התחדשה במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 וניתן למצוא אותה בכנסיות אך לאו דוקא.