מיוליקה - איטלקית (Maiolica) (המכונה גם דלפט או פאיינס) הם כלי קדרות העשויים חרס המתאפיינים בשכבת זיגוג דקה המכילה בדיל אשר רווחו בתקופת הרנסאנס בספרד ובמיוחד באיטליה. שמו של סגנון קדרות זה בא ככל הנראה משמו של האי מיורקה במערב הים התיכון בו התפתח, והוא הובא לאיטליה במאה ה-15 או ה-16, וזכה בה לפופולריות רבה. לפי גרסה אחרת יוצרו כלים אלה תחילה בעיר מאלגה בדרום ספרד, וזהו מקור שמם. במקור הייתה עשויה שכבת הזיגוג מתחמוצת בדיל (SnO2), שהוספה לפני השריפה השניה כדי למנוע חלחול של נוזלים, אך לאחר מכן החל הביטוי מיוליקה מתייחס לכל קרמיקה איטלקית עם ציפוי זיגוג דק. בדגמי מיוליקה משובחים היו גם ציורים בצבעים שונים על הגלזורה. כלים צבעוניים אלה נוצרו על ידי קדרים שהיגרו מאנטוורפן להולנד בסוף המאה ה־16. הקדרות של אנטוורפן, ששגשגה במאות ה־15 וה־16 ,הושפעה מדגמים איטלקיים. כך קרה שכלי המיוליקה ההולנדיים נוצרו על ידי מהגרים פלמים, והעיטורים שלהם – שהושפעו מהמיתולוגיה היוונית והרומית וצוירו בצהוב, כתום, ירוק ומעט כחול – נעשו בסגנון איטלקי מאותה תקופה.
בעוד יבוא הפורצלן ותעשיית המיוליקה התקיימו בשלום יחסי זה לצד זה, הגיעה לאמסטרדם בתחילת המאה ה־17 אספקה עצומה של כלי פורצלן סיניים אשר גרמה למהפכה זוטא בתעשיית המיוליקה. קדריות רבות פשטו את הרגל, ואחרות פנו ליצירת מוצרים חדשים שלא ייאלצו להתחרות בכלי הפורצלן והחלו לייצר אריחים.
הזיגוג של ה'מג'וליקה' מכיל עופרת בשונה מהזיגוג של המיוליקה/דלפט/פאיינס – שבכולם הזיגוג זהה והוא מכיל בדיל (Tin Glaze) –. כך אגב מבדילים בין מיוליקה (Maiolica) למג'וליקה.