Berber – Morrocan Fibulae
יהודים במרוקו אשר חיו בהרי האטלס ואשר דיברו בשפת המקום כונו בשם "ברברים" ובמשך מאות שנים שמרו על מסורות ייחודיות. הכינוי ברברים אשר התייחס לתושבי מרוקו שונה עם השנים ל- Imazighen שמשמעו "אנשים חופשיים". היהודים חיו במרוקו מסוף האלף הראשון ונוכחותם גדלה במאה ה-11 כאשר מוסלמים מצפון אפריקה – אלמורבידים – הגיעו בכיבושיהם עד דרום ספרד במטרה להפיץ את האסלאם. בדרום ספרד היו צורפים יהודיים רבים אשר נודעו בזכות עבודות האמאייל והניילו אשר יצרו בנוסף לפיליגרן – ואת הטכניקות האלה הביאו אתם למרוקו. במאה ה-20 נאלצו הצורפים היהודיים לעבור לתוך האזורים היבשתיים של מרוקו.
אביזר ייחודי ומיוחד המאפיין מלבושים מרוקאיים-ברברים היא ה"פיבולה" – תכשיט-אביזר המשמש להידוק דשי בגד או שכמיה. פיבולות מן התקופה האיסלאמית מורכבות משני חלקים,בדרך כלל משולשים, הננעצים בבגד ומחוברים באמצעות שרשרת.
ה"פיבולה" מקורה בימי יוון ורומי ומקור המילה הוא לטיני ומשמעותו "להדק". השם פיבולה מתייחס גם לסיכת דש מרוקאית בעלת ערך דקורטיבי, סימבולי ופונקציונאלי. גודלה של הפיבולה ומשקלה אשר שימשה את הנשים הברבריות במרוקו הצביעה על הסטטוס החברתי של אותה אישה וכמו כן על השיוך השבטי שלה. אביזר זה אשר שימש בעצם כתכשיט היה גם מעין "השקעה" או חסכון" במתכת יקרה כאשר מצבם הכלכלי של השבטים השתפר. הטכניקות והעיצובים היו שונים מאזור לאזור וכללו יציקה, פיליגרן, חריטה, אמאייל, ניילו, ושיבוץ אבני חן.
צורתה של הפיבולה כמשולש הפוך מייצגת צורה נשית ותוספת של חרוז בצורת ביצה היא סגולה לפריון. בנוסף למשמעויות אלה, ובנוסף להיותה דקורטיבית, הפיבולה, כאמור, היא פונקציונלית ומשמשת להידוק שני חלקי הבגד – הגלימה, הצעיף או השכמיה.
הפיבולה מאפיינת ללא ספק את המלבושים הברברים מצפון אפריקה. אלה מן התקופה המוסלמית הן משולשות ומחוברות בעזרת שרשרת.התכשיטים הרבים שענדו נשות מרוקו היהודיות היו בעלי משמעות מיסטית כמו החמשא ושימשו כקמיעות להגנה ולמזל., לשמירה מפני כל חולי ופגע רע. הפיבולה עשויה כסף, בדרך כלל, שכן הכסף מסמל כנות וטוהר. כך גם העיטורים שעל גבי הפיבולה אשר עוטרה באבני חן, בריקועים שונים, באמאייל, היוותה תוספת דקורטיבית על חזית הבגד. אומנים יהודיים נהגו לייצר פיבולות לנשים יהודיות ומוסלמיות כאחת.