קרמיקה מסוג דלפט (המכונה גם פאיינס או מיוליקה) – Delftware • ההסטוריה עד המאה ה-17 הייתה החרסינה (פורצלן) חומר בלתי ידוע בהולנד. הכדרים המקומיים ניסו, אמנם, לחקות את מוצרי המזרח הרחוק תוך שימוש בחימר המקומי והזמין, אבל רק מאמצע אותה המאה החלו מתרבים ופורחים בתי המלאכה לכלי חרס אלה, בייחוד ברוטרדם (Rotterdam) ובדלפט (Delft). לפני כן הוקמו מפעלים גם באמסטרדם, הארלם ומידלבורג אשר הפיקו מוצרי חרס צבעוניים בטכניקה שנלמדה באיטליה. תהליך זה התחיל כבר בסוף המאה ה-16, אז נוסד המפעל הראשון בדלפט. מספרם עלה מאז במהירות בשל יורדי הים, שהביאו עימם מטעני חרסינה מסין ובעיקר סוחרי חברת Dutch East India (נוסדה ב-1602), אשר הביאו עימם הביתה כמויות גדולות של חרסינה סינית מן המזרח. • הייצור תהליך הייצור של כלי החרס בדלפט מתחיל בניסיון לחקות את החרסינה הסינית בשילוב כמות גדולה של חימר, המורכב מ-10 חומרים שונים כגון: קאולין, גיר, פצלת השדה (סוג של מינרל , feldspar) וקוורץ. רוב המרכיבים מיובאים מאנגליה, נורווגיה, צ'כיה וצרפת. החומרים מעורבבים בזהירות עם מים עד שהם הופכים נוזליים. החימר הנוזלי מועבר דרך מגנטים כדי להסיר חלקי מתכת. רוב החומר מאוחסן בשלב זה במיכלים גדולים וישמש ליציקה. חלק קטן יותר מוכנס לתוך מעין מסנן לחץ, שם מוגרים המים מן החומר, שמסיים את תהליך הסינון כשהוא גמיש וישמש ליצירת כלים שלהם צורה עגולה לחלוטין, כגון צלחות, מגשים, וכיו"ב. עם הזמן, הצורות התפתחו במידה מסוימת. כלי שולחן היו עדיין מעגליים אך פסלונים וחפצים אחרים עוצבו לחיות ופרחים מקומיים, או למבנים מסורתיים יותר. לעיתים שולבו צורות אלה ליצירת צורה ייחודית. תחילה מונחת מעין "חביתיה" של חימר על גבי דיסק מסתובב, ולאחר מכן מודבק החימר על תבנית שצורתה כפניה של צלחת. שאר החימר, בצורתו הנוזלית, מושם בתבניות חלולות המורכבות משלושה חלקים. תוך התבנית הינו בצורתו של הפריט. החימר החומר שוהה בתוכה כעשרים דקות, בתוך מעין תחבושת נקבובית השואבת את הרטיבות מן החומר. לאחר זמן מה, משהחומר הופך קשה דיו כדי להיות מוצא מהתבנית בלי להינזק, הוא מושם הכלי בתנור לשריפה ראשונית, בטמפרטורה של 1160 מעלות צלזיוס. לאחר 24 שעות, מוצא גוף החפץ, המכונה כעת "ביסקויט" מן התנור. • העיטור בשלב זה מגיעים כלי החרס לשלב הצביעה. הציירים יכולים לעטר את הכלים בעיטורים המסורתיים באופן ידני. הצביעה נעשית בעזרת מכחול מפרוות צובל ובצבע שחור המכיל תחמוצת קובלט (cobalt oxide), המגיב בתגובה כימית בתהליך השריפה ומשתנה לצבע כחול. הצבע מבוסס על מים ומאפשר לצייר ליצור גוונים שונים של כחול ע"י הוספת או הפחתת כמות המים. כדי ללמוד את הצביעה הידנית יש צורך בהכשרה בת שנתיים. כל שנותר הוא לצפות את הכלים הצבועים בזיגוג (glaze). הזיגוג מבוצע בטבילה או בהתזה ועוטף את העיטורים בשכבה אטומה של לבן. בשריפה השנייה, שנעשית בטמפרטורה של 1200 מעלות צלזיוס, נמס הזיגוג והופך לשכבה שקופה, הצבע השחור הופך לכחול. ישנם פריטי דלפט הצבועים גם בצבעים אחרים.