מיכאל טונאט, 1796-1871, יצרן ארונות גרמני-אוסטרי, אשר נודע בשל החידוש הגדול שהכניס בתחום יצור הריהוט והראשון שרשם לזכותו פטנט על תהליך ממוכן לכיפוף עץ באמצעות קיטור. המצאתו הביאה את בשורת הייצור ההמוני לעולם הריהוט שעד אז התבסס כמעט לגמרי על עבודת-יד.
הכסא המזוהה ביותר עם שמו של טונאט הוא "כסא בית הקפה הוינאי" אשר יוצר בחלקים, שונע כערכה ארוזה והורכב בנקודות היעד בעלות נמוכה - נמכרו יותר מ- 50 מיליון כסאות כאלה – אחת ההצלחות הגדולות ביותר בהיסטוריה של צריכה המונית, וייצורו נמשך עד היום.
טונאט החל את הקריירה שלו כשולייה של אביו שהיה נגר עד אשר הקים עסק עצמאי ליצור ארונות בשנת 1819 בבופארד אשר בגרמניה.בשנת 1820 החל טונאט לנסות וליצר ריהוט מעץ מכופף ומודבק כאלטרנטיבה ליצור הידני עתיר העבודה. ב-1830 החל לנסות לייצר חלקי רהיטים מלוחות עץ אשור+ דקים. טונאט חקר את תכונותיו של העץ ואת גבולות גמישותו. הוא הרתיח את החלקי הריהוט בדבק ובעודם חמים הכניס אותם לתבנית בדחיסה. לאחר הקירור נשמרה צורתם. הוא הצליח בכך לראשונה ב-1836 ורכש בשנה שלאחר מכן את המפעל אשר ייצר דבק לשימוש ביצור ריהוט זה. את חלקי הרהיטים יצרו בנפרד ובתהליך היצור המיוחד הזה כמעט ולא נותרו שאריות עץ. נסיונותיו לרשום פטנט על יצור רהיטים בשיטה זו בגרמניה לא צלחו וכן גם בבריטניה, צרפת או רוסיה. פריצת הדרך הגדולה שלו היתה הצלחתו ליצר מעץ קל וחזק צורות מעוקלות ונאות על ידי חימום העץ בקיטור. בשיטה זו יכול היה לייצר ריהוט חדשני, אלגנטי, נוח ועמיד – ריהוט אשר התרחק מאד מן הריהוט הכבד שהיה נפוץ עד אז. הריהוט שיצר טונאט המשיך להיות אטרקטיבי במשך עשרות רבות של שנים מבחינת האסתטיקה והפונקציונלית ולמעשה הפך להיות למותג על-זמני.
בשנת 1841, ביריד מסחרי, פגש טונאט את הנסיך קלמנס וונצל פון מטרניך אשר התלהב מן הריהוט של טונאט והזמין אותו לחצר הקיסרות בוינה. בשנה שלאחר מכן נקרתה לטונאט ההזדמנות להציג את הריהוט שלו, ובעיקר את הכסאות, בפני משפחת המלוכה. כאשר המפעל שלו נקלע לקשיים הוא מכר אותו ועבר לחיות בוינה. בוינה עסק עם בניו בעיצוב פנים. ב-1849 פתח שוב, עם ארבעה מבניו, חנות משלו. מספר שנים מאוחר יותר העביר את החברה לניהולם של הבנים והעסק קיבל את השם "האחים טונט". ב-1850 ייצר את הכסא מספר אחת שלו וביריד בלונדון זכה במדליה עבור הכסאות המכופפים. זה היווה תמריץ לפריצה הבינלאומית שלו.ביריד הבינלאומי בפריז בשנת 1855, זכה שוב במדליה והמשיך לשפר ולשכלל את שיטות היצור. ב-1856 פתח מפעל במוראביה בה יש שפע של עצי אשור – עץ ממנו ייצר את הריהוט.
כאמור טכניקת הכיפוף אשר טונאט המציא איפשרה ייצור תעשייתי בכמויות גדולות זו הפעם הראשונה. הפרט מהפכני בכסא בית הקפה הוינאי היה שהוא הורכב ממספר קטן של חלקים ובקלות ניתן היה ליצאו לרחבי העולם באריזות חסכוניות ולא גדולות וכיסא זה זיכה אותו במדלית זהב ביריד העולמי בפריז בשנת 1867. טונאט זכה להכרה בינלאומית והמשיך לייצר פריטי ריהוט נוספים באותה טכניקה, וכמה מהם הפכו למותגים בתולדות העיצוב: כסא הנדנדה מ-1860, וכסאות נוספים בשנים שלאחר מכן כולל בסגנון אר-נובו בתחילת המאה העשרים: שני מיליון מוצרים נמכרו ברחבי העולם.
בניו של טונאט המשיכו בהקמת מפעלים בעיקר במזרח אירופה ובסך הכל הקימו שבעה מפעלים. לאחר מלחמת העולם השניה נותר רק מפעל אחד, בעיר פרנקנברג בגרמניה ושם נמצאים משרדי החברה עד היום וכן הוקם שם מוזיאון המספר את ההיסטוריה של החברה.
מיכאל טונאט הלך לעולמו בשנת 1871 בוינה. בשנה זו נמכרו מוצריו ברחבי אירופה וכן בארצות הברית.השם טונאט הפך לשם נרדף לאיכות, חדשות ואסתיקה. ביום ממשיכים הצאצאים – דור רביעי וחמישי למשפחת טונאט להיות מעורבים בעסקי החברה. בנוסף לריהוט העץ המכופף מייצרים בחברה ריהוט מתכת קלאסי מתקופת הבאוהאוס וכן רהיטים מעוצבים בידי מיטב המעצבים העכשוויים.