ציורי Thangka
משמעות המילה "טאנגקה" בטיבטית היא עצי אורן אך יש הסבורים שמשמעות המילה היא "רישום בכתב"."טאנגקה" הם ציורים בודהיסטים. נושאי הציור הם בדרך כלל בודהא וקדושים בודהיסטים, סצינות בודהיסטיות או מנדלות (ציורים מעגליים סימבוליים).
ציורים מסורתיים אלה הם למעשה כלי קדושה בצורת יריעת בד מצוירת או רקומה לתליה במנזרים או במקדש ביתי. הטאנגקה אינה מיועדת לנוי אלא לטקסים דתיים, לתפילה ולמדיטציה. לטאנגקה סגולות מרפא, שגשוג וחיים ארוכים. לעיתים מזמינים ציור טאנגקה למזל ולברכה ולגירוש אנרגיות שליליות. מקורן בנפאל והן יוצאו לטיבט מהמקדשים הבודהיסטים המוקדמים בסביבות המאה השביעית. באותה עת הבודהיזם שגשג בטיבט וציורי קיר לא ענו על הצורך. בהמשך הטאנגקה הפכה לפופולארית מאד בסין, נפאל וקשמיר.
טאנגקה אינה רק ציור או "מגילה" : אמנות יצירת הטאנגקה משמעה דרך חיים – האמן מקדיש עשרות שנים ללימוד אמנות ציור הטאנגקה ואמנות זו מחייבת אותו לחשוב על בודהא בכל שלב ושלב של היצירה – ברור, לפיכך, שרוב אמני הטאנגקה המוקדמים היו כולם נזירים. הציורים בדרך כלל לא היו חתומים למרות שהיו אמנים מוכרים אך נזירים שציירו טאנגקה נחשבו כבעלי הישג דתי מיוחד. יחד עם זאת לרוב הטאנגקות יש כיתוב מאחור שמייצג בדרך כלל את המנטרה של הדמות המופיעה במרכז הציור.
טאנגקה עשויה בדרך כלל על כותנה או פשתן עם שוליים צבעוניים. בשני הקצוות יש מוטות עץ – כאשר התחתון מעוטר במתכת והעליון מוגן על ידי עור. הציור מחופה בבד משי עדין כדי לשמר אותו.
כמו ברוב האמנות הבודהיסטית הקומפוזיציה היא מאד גאומטרית. כל הציור פרוש בצורה סימטרית של זויות וקווי מפגש. אמן טאנגקה מיומן יבחר מראש את הפריטים אותם יכלול בקומפוזיציה וידע מראש מה הצורה והגודל של הדמות המרכזית עד אחרון הפרטים. התהליך אמנם נראה מאד מתודי אך דורש הבנה עמוקה של הסימבוליזם ושל רוח הציור ומשמעותו. מאחר ואמנות זו היא דתית הרי שכל הסמלים חייבים להיות בהתאמה עם הנחיות הכתבים הבודהיסטים. האמן צריך להיות בעל הבנה דתית, ידע ורקע מתאים כדי לייצר טאנגקה מדויקת ונכונה.
את ציורי הטאנגקה שומרים בדרך כלל ללא מסגרת ומגולגלים כאשר אינם מוצגים. אמצעי שימור והגנה (ציפוי בד מאחור ועוד) מאפשרים לטאנגקה להשמר לאורך זמן אם יאוחסנו במקום יבש בו הלחות לא תשפיע על המשי. רוב ציורי הטאנגקה הם קטנים למדי, בגודל 75X50 ס"מ, או בגודל 1X3.5 מטרים, אך ישנן כאלה שהן גדולות מימדים ומגיעות אף למספר מטרים: אלה צוירו לתצוגה, בדרך כלל לתקופה קצרה, על קירות מנזרים, ליד המזבח, בימי פסטיבלים דתיים. מרבית הטאנגקות צוירו למטרות אישיות: למדיטציה או לתלמידי המנזרים. הקומפוזיציות המופיעות עליהן מתארות דמויות קטנות כאשר במרכז מופיעה דמותו של קדוש אותו מקיפות דמויות זהות בצורה סימטרית. סצינות המתארות מוטיבים אחרים הן נדירות אך קיימות.
ציורי הטאנגקה משמשים כאמצעי חשוב בהוראת חייו של בודהא, חייהם של "לאמה" חשובים וכן קדושים אחרים מעולם הבודהיזם. אחד הנושאים המרכזיים בציורים אלה הוא "מעגל החיים" (באהבאצ'אקרה) שהוא ייצוג ויזואלי להוראת "תורה ההארה".
החלק האחרון המצויר בטאנגקה הוא העיניים ומכונה "פתיחת העיניים" (של החכמה). לאחר ציור העיניים והשלמת הטאנגקה היא נחשבת קדושה אך היא הופכת לאובייקט בודהיסטי לתרגול רק כאשר לאמה מברך אותה. לאחר מכן נכתבת מנטרה טיבטית על גב הדף והטאנגקה מושלמת סופית.
הציורים משמשים לתרגול בודהיזם ובעיקר לתרגול מדיטציה, כאשר הנושא המרכזי בציור מתאר את חייו של בודהא או ארועים היסטוריים הקשורים בחייהם של "לאמה" (מורים) חשובים. ציורים אלה הם אלמנט מרכזי בטקסים מסורתיים ולעיתים קרובות משמשים כמדיום שדרכו ניתן להציע תפילות או לבקש בקשות ותחינות. והחשוב ביותר, אמנות דתית משמשת ככלי למדיטציה ומובילה את המאמין לקראת נתיב ההארה. בדרך כלל הטאנגקה היתה מוזמנת על ידי מאמינים שציפו לחסד בעשותם זאת. את הציורים היו לעיתים נותנים כמנחה למנזר או לאחרים. יש לציין שהמזמין סיפק את החומרים הדרושים שכן אלה היו בעלי ערך רב והתמורה לאמן נחשבה כ"מתנה" ולא כשכר עבודה.
הציורים הטיבטיים הבודהיסטים נוצרו בעקבות מסורות של ציורים בוהידסטיים מוקדמים כמותם ניתן למצוא היום רק במערות מסוימות לאורך "דרך המשי". ציורי הטאנגקה מקורם בציורי קיר במנזרים. מובן מאליו שציורי הקיר שרדו לאורך תקופה ארוכה יותר מציורי הטאנגקה על אריג.
ציורי טאנגקה מ"מערת הספריה" נמצאו שם בצד כתבי יד, ציורים, טקסטילים וחפצים אחרים מן המאה ה-11. רבים מן הציורים נושאים כיתוב טיבטי או מוכרים כסגנון טיבטי בניגוד לסגנון הסיני. הטאנגקות הראשונות אשר הן בודאות טיבטיות נוצרו במאה ה-11 לאחר תחיית הבודהיזם. דוגמאות מוקדמות אלה מתארות קומפוזיציות מורכבות אך לא כמו המאוחרות יותר. באלה יש דמות מרכזית מוקפת בדמויות קטנות יותר, לעיתים קרובות ב"תאים", או שהדמות המרכזית מוקפת בהילה או ישובה על עננים. לעיתים קרובות מצויר ברקע נוף או שמיים למרות שקשה להבחין בהם.הדמות המרכזית היא תמיד דמות קדושה או נזיר ואותן דמויות מרכיבות את הקבוצה המקיפה את הדמות המרכזית. בהתאם לדת הבודהיסטית בין הדמויות המקיפות ישנן כאלה שהן גלגול נשמות אחת של השניה.
בחלוף השנים ציורים טיבטיים בין אם ציורי קיר או ציורי טאנגקה התפתחו מאד ואימצו את הסגנון האופייני להם בין ההשפעה של הציור הסיני לבין זו של הציור ההודי-נפאלי למרות שבשני אזורים אלה הבודהיזם היה בירידה. במחוזות השונים של טיבט היו סגנונות שונים – לדוגמא באזור שהיה קרוב יותר לנפאל וסין ציורי הטאנגקה הושפעו יותר מהסגנון בארצות אלה. גם המנזרים השונים פיתחו אופי מיוחד להם של ציורי טאנגקה.
החל מן המאה ה-14 והלאה הציור הטיבטי אימץ הרבה אלמנטים מן הציור הסיני, תהליך שהגיע לשיאו במאה ה-18. אחד האספקטים של השפעה זו היה דגש רב יותר על הנוף הנראה ברקע.
כיום ניתן למצוא רפרודוקציות בגודל של כרזות והן משמשות למטרות אמונה וכן למטרות נוי.