אצטרולאב הוא מעין מד שיפוע מכני אשר היה בשימוש של אסטרונומים, נווטים ואסטרולוגים. שימושיו הרבים כוללים את קביעת מיקומם של גרמי השמים כמו מיקום השמש, הירח, והכוכבים ביחס לאופק וקביעת קו הרוחב. האצטרולאב היה בשימוש עד המאה ה-18.
אצטרולב מורכב מלוח עגול (mater), המכויל במעלות (בדומה למד זווית), ומזרוע מסתובבת המחוברת למרכזו. כאשר סימון ה-0° מיושר עם האופק, וכוכב כלשהו (או כל גוף שמימי אחר, שמיקומו ידוע) "נראה" בקצה הזרוע, נמדדת הזווית (במעלות) אל הכוכב . על המעגל חרוטים קווי הקוארדינטות. מעל מערכת זו מסתובבת ה"רטה" ((rete, שהיא מסגרת עם סימונים שנקודותיה מסמלות כוכבי שבת. לאחר שהמכשיר מכויל לשעה הנוכחית, ניתן לקרוא את מיקום הכוכב.
האצטרולאב הומצא בתקופה ההלניסטית, בסביבות שנת 200 לפני הספירה, כנראה על ידי היפרכוס (Hipparchus). תלמי, האסטרונום הידוע ביותר בתקופה הקדומה, היה הראשון אשר השתמש במכשיר דומה לתצפיות אסטרונומיות ותיאר באמצעותו היטל סטריאוגרפי במחצית המאה השניה לספירה. השימוש במכשיר נמשך לאורך התקופה הביזנטית ולמרות שישנם מספר טקסטים אשר שרדו מהתקופה הביזנטית ומתארים את המכשיר הרי שרק אצטרולאב אחד מתקופה זו כנראה שרד. במאה התשיעית יוצרו בעולם המוסלמי אצטרולאבים נאים למראה ונכתבו אודות המכשיר טקסטים מתוחכמים. אסטרונומים מוסלמים המשיכו לפתח עוד את האצטרולאב והוסיפו מעגלים אשר מציינים את האזימוט על קו האופק. בעולם המוסלמי היה שימוש נרחב במכשיר לצורך ניווט, לקביעת שעת זריחת השמש, מיקום הכוכבים וכדי למצוא את המיקום המדויק של העיר מכה וקביעת השעה המדויקת של תפילת הבקר.בעולם המוסלמי היה כאמור שימוש נרחב במכשיר מהודו במזרח ועד ספרד במערב. כאשר מדענים וחוקרים מאירופה ביקרו בספרד כדי ללמוד על המכשיר הם הביאו אותו לאירופה, והחלו לחבר טקסטים ולייצר מכשירי אצטרולאב. באירופה הגיעו לשיא הן הטקסטים והן המכשירים במאה השש-עשרה ואז החלה ירידה בשימוש במכשיר אשר הוחלף במכשירים אחרים. אומנים המשיכו ביצור אצטרולאבים בעולם המוסלמי כולל בצפון אפריקה כמאה-מאתיים שנים נוספות.
ישנן דרכים רבות לייצור ולעיטור אצטרולאב. בעולם המוסלמי הועסקו לעיתים תכופות אמנים אשר עיטרו את המכשירים. במקרים מסוימים הן בעל המלאכה והן האמן חתמו על האצטרולאב אך ברובם הם אינם חתומים. כמובן שכאשר ניתן לזהות חתימה הרי שזו מלמדת היכן נוצר המכשיר ומתי, מה גם שלעיתים הופיע על המכשיר שמו של הבעלים.
לאחר שיצור האצטרולאב באירופה חדל כמעט לחלוטין במאה ה-17-18 החלו מדענים בעיקר לאסוף מכשירים אלה כ"עתיקות" ולאו דוקא כמכשיר לשימוש מדעי. באנגליה ניתן למצוא אוסף גדול במוזיאון להיסטוריה של המדע ואוסף חשוב ביותר נמצא במוזיאון הימי הלאומי אשר בגריניץ', אנגליה וכמובן שניתן למצוא תצוגות במוזיאונים אחרים בעולם.
יש לציין את "הקשר היהודי" לנושא האצטרולאב:
תפקידו של האצטרולאב בעולם היהודי היה חשוב כשם שהיה משמעותי בתרבות המוסלמית והנוצרית. האצטרולאב היה המכשיר האסטרונומי החשוב ביותר בימי הביניים והיה מקושר לכוח ויוקרה בחצרות האצולה המוסלמיות והנוצריות שכן באמצעותו ניסו גם לחזות את עתידו של השליט או המלך. התייחסו אל המכשירים כאל תכשיטים ואכן לעיתים שיבצו בהם אבנים יקרות והם הוצגו לציבור. האצטרולאב היה תמיד אטרקטיבי לאספנים. אותרו גם אצטרולאבים עם כיתוב בעברית למרות שהעיטור עליהם היה צנוע. כאלה מוצגים בבריטיש מוזיאון ובפלנטריום בשיקגו. יש לציין את לוי בן גרשון (המאה ה-13) אשר שיפר ושינה את המכשיר. אברהם אבן עזרא חקר ומצא שבכתבי הקודש היה איזכור של המכשיר עוד בטרם הומצא על ידי היוונים.
האצטרולב המתכתי הראשון הידוע במערב אירופה תוכנן ונבנה על ידי האסטרונום היהודי רבי אברהם זכות (1452-1514), אסטרונום יהודי בליסבון שבפורטוגל. אברהם זכות חיבר לוחות חדשים אשר שימשו בין היתר את כריסטופר קולומבוס במסעותיו ואף הדריך אותו לפני מסעו ועזר לו בחישובי מערכת השמש והירח.