הליוגרבורה – Heliograveur
הליוגרבורה היא הטכניקה המוקדמת ביותר להפקת רפרודוקציות של צילומים באמצעות דפוס שקע (לעומת דפוס בלט). טכניקה זו הומצאה בתחילת המאה ה-19 על ידי Nicéphore Niepce Joseph בצרפת.
שם נוסף להליוגרבורה הוא פוטוגרבורה שהוא הדפס הנוצר כאשר מצפים לוח נחושת או אבץ בג'לטין רגיש לאור (HELIO ביוונית משמעותו "שמש" ו- GRAVURE בצרפתית – תחריט ). על הלוח מונח הצילום או הציור ואז נחרט על גבי הלוח. התוצאה מועברת לנייר מיוחד ומהווה רפרודוקציה מדויקת של הצילום. עומק החריטה קובע את הגוונים השונים – צבעים כהים נחרטים מספר רב של פעמים לעומת צבעים בהירים.
התהליך הוא מורכב וכולל יצירת משטח אינטגליו, כלומר לוח נחושת עליו מועבר הדימוי אותו מבקשים להדפיס בתהליך פוטוכימי, ולאחר מכן מודפס על נייר מיוחד תוך שימוש בדיו מיוחד. על גבי לוח הנחושת מפזרים גרגרי שרף, לאחר מכן מניחים גליון ג'לטין אותו טובלים בחומר כימי מיוחד, לאחר הייבוש, מניחים עליו את הצילום , חושפים את הלוח עם הצילום לתאורה אולטרה-סגולה הגורמת לג'לטין להתקשות,לאחר מכן חורטים על גבי הלוח את הדימוי, והחומצה חודרת רק דרך האזורים שאינם מכוסים בגרגרים האמורים. לאחר כיסוי כל פני השטח בדיו מניחים עליו נייר רטוב וסיבי הנייר חודרים לחריצים. את ההדפס מדפיסים במכבש. לאחר הפעולה הנדרשת במכבש "מקלפים" את הנייר בעדינות מן הפלטה ומייבשים אותו. את פלטת הנחושת ניתן שוב לטבול בדיו כדי ליצור הדפס נוסף. את המעבר בין צבע בהיר לכהה יש ליצור במיומנות רבה. ההליוגרבורה שייכת למשפחת ההדפסים כמו התחריט והאקוטינטה. יש להשתמש בנייר עבה באיכות טובה כלומר נייר אשר "ישאב" את הדיו מן הלוח. הלוח מועבר באופן ידני ובכמות מוגבלת לנייר כך שלמעשה כל הליוגרבורה היא הדפס מקורי. היתרון של רפרודוקציות אלה שהן אינן דוהות בניגוד להעתקי צילומים אשר דוהים עם הזמן.
עד היום נחשבת ההליוגרבורה להדפס איכותי במיוחד שכן בתהליך זה מנעד הצבעים בגוונים של שחור ואפור הוא עשיר במיוחד. אולם למרות האיכות הרי שטכניקה זו כמעט ונעלמה בחמישים השנים האחרונות ואת מקומה תפסו טכניקות זולות יותר, מהירות יותר ומתועשות כמו אופסט ורוטוגרבורה.
בתחילת המאה העשרים הליוגרבורה היתה שיטת ההדפס העדיפה להדפסת רפרודוקציות ברמה גבוהה בספרים או בצילום אמנותי. הצלם הידוע אלפרד שטיגליץ (1864-1946) השתמש בטכניקה זו להדפסת צילומיו בכתב העת היוקרתי שפרסם עד שנת 1917. בתקופה זו נחשבה ההליוגרבורה לאמצעי אמנותי העומד בפני עצמו. כיום קיימות בעולם רק כמה עשרות סדנאות להדפסי פוטוגרבורה.