"אבא זמן" או Father Time הוא האנשה של המושג "זמן" או שיוך דמות אנושית למושג "זמן". "אבא זמן" מתואר בדרך כלל כדמות אדם בא בימים עם כנפיים, לבוש בגלימה ונושא קלשון ושעון חול או אמצעי אחר למדידת זמן המייצג את הזמן החולף. הקלשון מסמל את ההרב שגורם הזמן או את המוות. בסביבות סוף השנה האזרחית משתמשים הרבה בדמותו של "אבא זמן" כסמל לשנה החולפת וכמעביר את השנה שזה אתה הסתיימה ל"שנה החדשה". בתיאורים גרפיים של אב הזמן רשומה השנה החולפת על כיסוי הראש שלו.
"אבא זמן" הוא דימוי מוכר בתרבויות רבות ומופיע באמנויות שונות בין אם בשם כרונוס- אל הזמן, (משמעות המילה "זמן" והשורש של המילה כרונולוגי) ובין אם בשם סאטורן שהיה האל הרומי שיצג זמן.
במשך מאות בשנים יצרו אמנים פסלים בדמות סאטורן או כרונוס אותם ניתן לראות במוזיאונים ובמבני ציבור. כאן נראה שעון בכניסה לספריית הקונגרס בוושינגטון מעוטר ב"אבא זמן" או בדמותו של כרונוס.
"אבא זמן" מופיע הרבה בספרות ובדמות נעשה שימוש גם בתעשיה: לדוגמא, מפעל השעונים השוויצרי הידוע Elgin Watch Company עשה שימוש בדמות כלוגו של החברה אלא שבמקום שעון חול אבא זמן מחזיק שעון.
כדי להדגים את חשיבות נושא הזמן באמנות, הבא לידי ביטוי לאו דוקא בדמות אבא זמן אלא בהפשטה של נושא הזמן, ראוי להתיחס למספר יצירות אמנות מוכרות וחשובות:
יצירתו של סלבדור דאלי “Persistence of Memory” משנת 1931 מדגימה את שעון הכיס הנוזל מן השולחן כשלידו שעונים נוספים ומבטאת את פרשנותו של האמן למשמעות הזמן כ"רך" או כ"קשה" כאשר הוא מציב את השעון "הנוזל" בצד שעונים אחרים.
יצירתו המוכרת של קלוד מונה "הקתדרלה ברואן" משנת 1893, מציגה את הקתדרלה בשעות שונות של היום ובעונות שונות של השנה ומציגה את "נצחיותה" של הקתדרלה לאורך הזמן.
לפני מספר שנים האמן כריסטיאן מרלי יצירה בשם "השעון" – יצירה זו היא למעשה סרט אשר הוקרן לצופים במשך 24 שעות רצופות (הוצג גם במוזיאון ישראל בירושלים) וכולו עסק בנושא הזמן והשעות.
.