במיתולוגיה המצרית העתיקה מתואר עוף החול כעוף נקבה בעל נוצות אדומות זהובות שחיה בין 500 ל- 1,461 שנה
בסוף ימיה בונה עוף החול קן מענפי קינמון ומציתה אותו באש.
הציפור והקן נשרפים בלהבה גדולה וכל מה שנותר מהם היא ערמת אפר ממנו תיוולד עוף חול צעירה ומחודשת
אז אוספת עוף החול החדשה את האפר שנותר וחונטת אותו (או משמרת אותו) בביצה עשוייה מעץ
ומטמינה אותה בעיר השמש 'Heliopolis ' (שמה ביוונית) שבמצרים
עוף זה חידש עצמו גם כשמת מידי אוייב ולכן הפך סמל לאלמוות, משהו בלתי מנוצח, סמל לאש ואלוהות נשגבת
הפניקס (עוף החול המיתולוגי) זוהה לראשונה על ידי המצרים הקדמונים
ומוזכר בספר המתים ומקושר לשמש העולה ולאל השמש 'רא' (Ra)
המצרים הקדמונים כנראה קיבלו השראה מהפלמינגו שחי במזרח אפריקה הנוהג לקנן בקינים מוגבהים כדי לדגור במקום קריר יותר מאשר האדמה הלוהטת. למתבונן מרחוק נראים הקינים המוגבהים ואדי החום העולים מהאדמה ועוטפים אותם כאילו הקינים והעופות חבוקים במערבולות של אש.
באומנות נוצרית קדומה הפך עוף החול לסמל לחיים שלאחר המוות של ישו ופעמים רבות עוף החול מייצג את ישו באומנות
בתרבות היוונית והרומית מתואר הפניקס יותר כמו טווס או נשר
לעומתם הסינים מתארים את עוף החול כבעל ראש של חוגלה וגוף של טווס
בתרבות הסינית מסמל את החברות הנצחית לאו דווקא בנישואים
הפניקס כמו הדרקון הוא גם ין וגם יאנג = זכר ונקבה באחד
כשזכר = מייצג כוחניות עוצמה חוכמה ואש
כשנקבה מייצג גם יופי, עדינות, שלום ושלווה