כדים קאנופיים - במצרים העתיקה האמינו המצרים הקדמונים שעל מנת לזכות בחיי נצח בעולם המתים, האדם יהיה זקוק לגופו ועל כן רצו לשמר את הגוף ואת איבריו הפנימיים לאחר המוות. תהליך החניטה הפרעוני כלל את הוצאת האיברים הפנימיים: המעיים, הריאות, הקיבה והכבד, וזאת בכדי לסייע במניעת תהליך הריקבון של הגופה. את האיברים הללו חנטו והטמינו בכדים המכונים "כדים קאנופיים". במהלך המאה ה-19, עם תחייתו של הסגנון המצרי פרעוני בתקופת נפוליאון הראשון, יוצרו בארופה חפצי אמנות שונים שחיקו את צורתם של הכדים הקאנופיים מברונזה, כסף, פורצלן ועוד.