פנקס עתיק הנקרא (Aide Memoires - Aide d'Memoire שפירושו באנגלית: ‘Memory Aid’)
'עזרי זיכרונות' היו חוברות קטנות (פנקסים) שדפיהן היו עשויים פרוסות שנהב דקות מאוד, בדרך כלל באורך של בין חמישה לשמונה עמודים, ובדרך כלל על הדפים היו מסומנים שמות ימי השבוע (בדרך כלל שני עד שבת, ולפעמים ראשון).
לגרסאות משוכללות יותר היו כריכות של כסף מחורר, אם הפנינה או שריון צב כקישוט, בעוד שלאחרות היו כריכות שנהב פשוטות, לפעמים עם שולי כסף או קרטושים מזהב נמוך.
'עזרי זיכרונות' היו פופולריים במהלך המאות ה-18 וה-19, אך השימוש בהם גווע לאטו בתחילת המאה ה-20, וקיומם קשור ישירות לאבולוציה של כלי כתיבה בתקופה זו.
בעידן שבו כלי הכתיבה הנייד היחיד היה העיפרון מחופה הכסף, או העיפרון הצנוע בעל עטיפות העץ, שלעתים קרובות יותר, הוחדד בעזרת להב של אולר, כתיבת הערות תוך כדי תנועה הייתה תהליך מסובך ומבולגן. הנייר היה יקר, הדיו היה מועד לדליפות, ועדיין לא נוצרו פנקסים קטנים בכיס. אז איך שמרתם תזכורות למה שהייתם צריכים לעשות באותו שבוע?
בעזר זיכרון, כתבת בעיפרון את הדברים שאתה צריך לזכור לאותו שבוע. תאריכי תור לרופא, לילות בתיאטרון, ארוחת ערב עם חברים, קניות שצריך לעשות וכו'. בסוף כל שבוע ניגבו את יריעות השנהב במטלית לחה, ונכתבו הפרטים לגבי האירועים של השבוע הבא.
כמו אייפד או יומן אישי היום, סביר להניח שההוצאה המקורית על 'עזר זיכרון' הייתה גבוהה למדי, אבל הכסף שנחסך בנייר נחשב כנראה שווה את ההוצאה.
זיכרונות עזר היו מגוונים בגודלם ובמורכבותם, החל מקטנטנים שלא גדולים בהרבה מקופסאות גפרורים, ועד לגדולים משמעותית כמעט בגודל של אייפון מודרני (שזה הגודל הגדול ביותר שיוצר מהם).
פעמים רבות אספנים, בתי מכירות פומביות וסוחרי עתיקות מכנים אותם כפנקסי ריקודים - וזה אכן נכון שנשים רבות נהגו לכתוב בהם את סדר הריקודיים שהעניקו למחזרים בנשפי ריקודים - הפנקס (הכרירה) היה עשוי לרוב כסף שנהב או אם הפנינה, בתוכו 'דפים' מנייר או שנהב הנפתחים כמניפה עליהם רשמה הנערה המחוזרת בעיפרון קטן את שמות המחזרים להם העניקה ריקוד ואת סדר הריקודים שהיה חשוב לא פחות ולמי העניקה ריקוד אחד או שניים, בנשפים. הפנקסים הקטנים היו תולים משרשרת כתליון, או מהחגורה על שאטליין - Chatelaine והגדולים מצמיד קרוב לכף היד. יש גם פנקסים בהם הנעילה נעשתה עם עיפרון שהוחדר לתוך שתי לולאות כל לולאה מחוברת לצד אחר של הכריכה וכדי לפתוח אותו היה צריך לשלוף את העיפרון.
לפעמים הם היו נמכרים כחלק מסט של שלושה חפצים (ראו צילומים מצורפים) כשבסט היה מחזור תפילה, פנקס 'עזר זיכרון' וארנק קטן למטבעות.