פסיכה היא דמות מהמיתולוגיה הרומית. היא מתוארת כנערה יפה שעוררה את קנאתה של ונוס. פסיכה הייתה הצעירה מבין שלוש אחיותיה, ועל פי האגדה הייתה כה יפה עד כי כולם העריצוה וכינו אותה: "ונוס החדשה". כל מעריציה ראו רק את יופיה החיצוני, אך איש לא ההין לשאתה לאישה. הוריה של פסיכה פנו בדאגה רבה לאוראקל של אפולו, וזה התנבא כי יש להפקירה על ראש צוק לגורלה, כיוון שנגזר עליה להינשא למפלצת נוראה דמוית נחש.
ונוס, אלת האהבה, התקנאה ביופייה של פסיכה, בת התמותה, והטילה על קופידון, בנה, לרדת לארץ ולגרום בעזרת חצי הזהב שלו לכך שפסיכה תתאהב באיש המכוער ביותר בתבל. קופידון הסכים, אך בהביטו בפסיכה, הוא מתאהב בה בעצמו, ולקח אותה מראש הצוק עליו הופקרה, השמימה אל ארמונו.
קופידון אסר על פסיכה להביט בו, על מנת שלא תגלה את זהותו האמיתית, באחד הימים, באו אחיותיה של פסיכה לביקור וגילו את הפאר בו מצויה אחותן האהובה. כשהן שאלו אותה על בעלה, ענתה פסיכה בצורה עמומה וחסרת היגיון. אחיותיה הקנאיות, בינן לבין עצמן, החליטו להיפטר מאותו בעל מסתורי. הן שכנעו את אחותן הקטנה שמדובר במפלצת, המעוניינת לאכול את הילד אשר פסיכה נשאה בקירבה, והציעו לפסיכה את התוכנית הבאה: באישון הליל, אחרי שזו תוודא שבעלה נרדם, עליה להדליק בחשאי את העששית ולרצוח אותו, וכך ייפול בחלקן העושר הרב שנמצא באותו משכן אלים, בו מתגוררת אחותם. פסיכה הסכימה: היא הדליקה את העששית כדי לחפש את כלי הנשק, אך להפתעתה הרבה לא ראתה יצור מפלצתי, אלא גבר יפה תואר, שיערו מוזהב, גופו כליל השלמות, ישן וכנפיו מונחות על גבו בלא תנועה: זה היה האל קופידון.
מתוך בהלה ותדהמה הפילה את העששית ושעוות הנר פצעה את כנפיו של קופידון שהתעורר ונס מהמיטה בכוחותיו האחרונים. פגוע, פיזית ונפשית, מהבגידה הצורבת, הוא חזר לאמו. מרגע זה ואילך, התחיל מרדפה הנמרץ של ונוס לנקמה.