סמובר – Samovar
מיחם או ברוסית – סמובר - הוא מיכל מתכת אשר באופן מסורתי שימש לחימום
ולהרתחת מים ברוסיה ובסביבותיה כמו גם בארצות מרכז אירופה, דרום-מזרח אירופה, מזרח
אירופה, קשמיר והמזרח התיכון. בדרך כלל משמשים המים הרותחים להכנת תה. בדרך כלל
ניצב בראש הסמובר קנקנן קטן – תיון - לתמצית תה, אשר בעודו ניצב על המיחם נשאר חם
אף הוא.
את הסמובר הקדים ה- sbitennik– מעין קומקום בו הכינו חליטה מצמחים, תבלינים ודבש.
בעבר חימום המים נעשה באמצעות פחם או
גחלים אולם הסמוברים החדשים פועלים באמצעות חשמל בדומה לקומקום חשמלי.
סמוברים עתיקים הם בעלי מראה מפואר
ומעוטרים. בדרך כלל נוצרו מברזל פשוט, נחושת, פליז מלוטש, ברונזה, כסף, זהב, פח או
ניקל ולמעשה נעשו מכל מתכת אפשרית. סמובר אופייני מורכב מגוף הסמובר, מבסיס, מכסה,
פתח ליציאת אדים הניתן לפתיחה ולסגירה, "ארובה" ניידת עם ידית ליציאת
האדים בזמן ההפעלה ועד רתיחת המים, מקערית
לקליטת טפטוף המים, שתי ידיות נשיאה משני צידי הסמובר, ושתי ידות קטנות להרמת
המכסה לצורך מילוי המים, וזרבובית עם ידית
אשר משמשת כברז למזיגת המים. בנוסף – הסמובר ניצב על מגש יעודי אשר בדרך כלל הורכב
מעיגול בצידו האחד וממלבן בצידו השני – על הקטע המעוגל הציבו את הסמובר והקערית
לאיסוף עודפים ניצבה מתחת לזרבובית על הקטע המלבני בקצהו הקדמי של המגש. גודלו של
הסמובר משתנה ממיכל המיועד לעשרות ליטרים ועד לאלה המכילים ליטר אחד בלבד. בסמובר
מסורתי ישנו צינור במרכז המיכל אותו ממלאים בגחלים לוחשות כדי לשמור על המים חמים.
יש מספר צורות קלאסיות של סמוברים: חרוט, "חבית", סמובר כדורי וסמובר
דמוי כד יווני.
תשומת לב מיוחדת הוקדשה תמיד לעיצוב
הזרבובית או "הברז" והידית המפעילה אותו – החל בשריגי גפן, מלתעות דרקון
ועוד כיד הדמיון וכן לידיות הנשיאה אשר לעיתים עוצבו כדמויות מיתולוגיות. למעשה
תהליך יצור הסמובר נעשה בשלבים שונים על ידי אומנים שונים שכל אחד מהם התמחה
בתחומו וניתן לשער שכל אוכלוסית הכפר התמחתה ביצור אלמנט אחד או יותר כמו למשל
הידיות. הרכבת המוצר הסופי נעשתה תמיד במפעלים גדולים יותר. לעיתים נקבעו עלות
הסמובר על פי משקלו – ככל שהיה כבד יותר – עלה מחירו.
כבר בשנות העשרים של המאה ה-18, עת
נחתם הסכם בין רוסיה לסין, החל התה להופיע ברוסיה כחלק מהסחר עם סין ובעקבות הופעת
התה עלה הצורך לפתח אמצעים מתקדמים יותר להכנתו.
הראשונים ברוסיה אשר ייצרו סמוברים
היו האחים ליסיצין – איבן פיודורוביץ ונאזאר פיודורוביץ אשר החלו עוד בגיל צעיר
להיות מעורבים במפעל עיבוד המתכת של אביהם, בו יצרו בעיקר נשק. ב- 1778 הם ייצרו
את הסמובר הראשון. יתכן והם לא היו
הראשונים אשר ייצרו סמובר אך הם הראשונים שתועדו כיצרני סמוברים והפכו לציון דרך
לבאים אחריהם. גם הם כמו אחרים חיו בטולה (TULA) אשר הפכה להיות מוקד ייצור הסמוברים ברוסיה, ולמעשה לשם
מותג.
עד היום "סמובר טולה" הוא בעל ערך רב. במאה ה-19 סמוברים היו חלק בלתי נפרד מתרבות התה הרוסית. בנוסף הפכו
הסמוברים ליצירות אמנות אשר היוו מוצג מרכזי בבית. בסוף המאה ה-19. את הסמוברים ייצרו
בכמויות גדולות ויצאו אותם ארצות רבות.
הסמובר הפך לפריט מרכזי בכל משק בית
ברוסיה והישיבה סביב הסמובר ושתיית תה היא חלק מתרבות בילוי הפנאי ברוסיה. תרבות
זו אפיינה את כל מעמדות החברה החל מהצארים ועד הבתים הצנועים ביותר. גדולי הסופרים
הרוסיים כמו פושקין, גוגול וצ'כוב הזכירו רבות את הסמובר ביצירותיהם.
בנוסף לשימוש הביתי בסמובר, הכירו
חברות הרכבות ברוסיה ביתרונות הסמובר והתקינו כאלה ברכבות עם קרונות שינה כמו למשל
ברכבת הטרנס-סיבירית היוקרתית ולעיתים הוצב סמובר גם בתחנות הרכבת.
גם באיראן התפתחה תרבות שתית תה סביב הסמובר וזו אומצה על ידי איראנים ברחבי העולם. הסמובר באיראן נקרא Samavar
- באיראן
השתמשו בסמובר לפחות במשך מאתיים שנים – מאז עידן הקשרים הפוליטיים והאתניים בין
איראן לרוסיה, ועדיין ניתן לראות סמוברים באיראן הפועלים כיום על חשמל, שמן בעירה
או אפילו גז. בעלי מלאכה איראניים יצרו סמוברים מעוטרים במוטיבים פרסיים מסורתיים.
המרכז העיקרי באיראן ליצור סמוברים היה בעיר Borujerd ועד היום ניתן בעיר למצוא אומנים אשר מייצרים סמוברים בעבודת יד.
בעיר זו יצרו סמוברים רבים מכסף גרמני בסגנון הידוע Varsho-Sazi. ניתן למצוא סמוברים אלה אפילו במוזיאונים הן באיראן והן
במוזיאונים במערב.
בקשמיר הסמובר הוא למעשה קומקום קשמירי מסורתי המשמש להרתחה והגשה של תה Noon Chai וקפה. סמוברים קשמיריים עשויים נחושת ומרוקעים במוטיבים
קליגראפיים. למעשה בקשמיר היו שני סוגי סמוברים: בסמובר נחושת השתמשו המוסלמים
ואלה מפליז היו בשימוש ההינדים.
באשר לאספנות של סמוברים יש להכיר את
הסימנים המוטבעים על החזית, על הבסיס או על מכסה הסמובר.
לעיתים קרובות נראה סמל של
"נשר" או "עיט" דו-ראשי על הסמובר – זהו סימן המעיד על יצור
הסמובר ברוסיה הצארית. כדי להטביע חותם זה היה צורך לזכות באישור הצאר ליצירת
המפעל. לעיתים מופיע שם המפעל בצד חותם הנשר.
לעיתים מופיע על הסמובר חותם בדמות
ג'ורג' והדרקון – המייצגים את הפטרון הקדוש של מוסקבה.
סמל יצרן המופיע על סמוברים עתיקים
הוא של מפעלו של VORONZOV
מהעיר טולה, וכן של המפעל BATASHEV אשר ייצר כמויות גדולות מאד של סמוברים. מפעל זה הטביע חותמות
שונות על הסמוברים אשר יוצרו בו – לעיתים השם המלא, לעיתים ראשי תיבות.
סמוברים אחרים נושאים את הסימן
המוטבע של N. V. Soloviev– מפעל נוסף בטולה.
ניתן למצוא הטבעת "מדליה" על סמוברים אשר מצביעה על כך שהסמובר שכה
בפרס בתחרות או בתצוגה מיוחדת של סמוברים וכן ניתן למצוא כיתוב של שנים המוטבעות
על הסמובר המצביעות על הצאר שהיה באותה עת בשלטון ברוסיה.
סמובר רוסי עתיק, מהמאה ה-19, עשוי פליז מצופה כסף, חתום, גובה: 51.5 ס"מ.
סמובר רוסי עתיק, מהמאה ה-19, עשוי נחושת מצופה כסף, חתום, ידית אחת זקוקה לחיזוק, גובה: 47 ס"מ.
סמובר אנגלי עתיק (ויקטוריאני) עשוי מתכת מצופה כסף, ידית הברז עשויה עץ, גובה: 41 ס"מ.