משהו רע עובר על שוק העתיקות העולמי

במרחק של מספר צעדים ממוזיאון הלובר, בפריז, ברחוב ריבולי, נמצא ריכוז של גלריות  לעתיקות בשם Louvre des Antiquaires. עד לעת האחרונה, מאות סוחרי עתיקות היו בעלי גלריות במקום, מציעים למכירה כסאות מימי לואי ה-16, תכשיטים מתקופת הרנסננס וחפצים שונים אחרים ללקוחות אשר חפצו להיות בעלי "פיסת הסטוריה".  

כיום רק כחצי תריסר חנויות נותרו פתוחות במקום. הבעלים של הבנין מתכנן להפוך את החלל לחנות אופנה יוקרתית.

חנויות המוכרות ריהוט חצו את "קו המאה" – במעבר מן המאה העשרים למאה הערים ואחת - דהיינו את ההגדרה

המקובלת ל"עתיק" – נסגרות בזו אחר זו משני צדי האוקינוס האטלנטי. רחוב פולהאם בלונדון היה משופע בחנויות המוכרות ריהוט עץ ישן ונקרא לפיכך "המייל החום".  כיום שלוש חנויות בלבד נותרו במקום. שוק ברמונסדיי ורחוב פורטובלו, שתי אטרקציות נוספות ל"ציידי" עתיקות, סובלים אף הם והם הולכים ומצטמקים במהירות בשנים האחרונות וגם התמהיל של הסוחרים משתנה ולא לטובה. במקום חנויות לעתיקות נפתחות חנויות אופנה שמשנות לרעה את הצביון של מקומות אלו כשווקי עתיקות חשובים בלונדון (גם תיירותית). גלריית Kentshire, מוסד מבוסס למכירת עתיקות בניו יורק, מכר את שמונה הקומות של

הגלריה בדאון טאון ניו יורק ואת הרהיטים שהיו במלאי הציעו למכירה באמצעות בית המכירות הפומביות סות'בי. הבעלים, דור שלישי לניהול העסק, החליטו לחדול ממסחר בעתיקות ולהתמקד במכירת תכשיטים. בתי המכירות הפומביות בונהם, סות'בי וכריסטיס, צמצמו מאד את מכירת הריהוט העתיק ומתמקדים בתחומים בהם נמצא הכסף הגדול – אמנות עכשווית, תכשיטים ויין משובח.

ריהוט עתיק היה המגמה השלטת באירופה במחצית השניה של המאה ה-19כאשר הבורגנות מצאה את עצמה כבעלת אמצעים אשר אפשרו לה להשקיע במראה הבית. המסחר בעתיקות שגשג בפריז ובלונדון. בשנת 1890 היו בפריז 300 חנויות עתיקות לעומת 25 גלריות בשנת 1850. אולם עתיקות, כמו בגדים, נכנסות ויוצאות מן האופנה. היו שוב שנים טובות בשנות החמישים של המאה ה-20 ובשנות השמונים של המאה ה-20 כאשר "חדרי תקופה" בסגנון נוסטלגי היו מאד מבוקשים. לאורך זמן סברו סוחרי העתיקות שנדירות פירושה שמחירי הריהוט העתיק יעלו או לפחות לא ירדו. הם קרוב לודאי הפחיתו

בערך ההשתנות המהירה של טעמם של הלקוחות. בתים אופנתיים נראים כיום כמו בתי מלון: ספות בהירות, שטיחים רכים, קווים ישרים. הבעלים מצדדים בנוחיות יותר מאשר בהסטוריה של הריהוט. ירחוני עיצוב ומעצבי פנים מובילים את המגמות – מאחר והמעצבים מוכרים "קו" של ריהוט יש להם תמריץ להציע כל העת פריטים חדשים. כדי להעריך נכון עתיקות, לדעת מה לרכוש ובאיזה מחיר, יש צורך לרכוש ידע רב. 

סוחרי העתיקות מתלוננים על חוסר עניין מצד רוכשים צעירים. תכניות טלויזיות העוסקות בגילוי אוצרות בעליות גג מאששות את ההנחה שעתיקות מעוררות ענין אצל מבוגרים. החיים המודרניים משמעותם שרהיטים מסויימים איבדו את נחיצותם. לדוגמא ארונות בהן היו מאחסנים טלויזיות בצורה סמויה אינם מבוקשים יותר מאז שטלויזיות שטוחות נתלות על הקיר. רהיטים גדולים אינם מעניינים בעלי דירות קטנות כמו שולחנות אוכל גדולים לדוגמא כי רבים מן הצעירים אינם מארחים כמו בעבר ולרובם אף אין חדר אוכל. רבים אינם מעונייינים ב"חדרים תקופתיים".

פריטים אשר עדיין נרכשים הם פריטים מקוריים, ייחודיים, בעלי אופי. בעל גלריה לעתיקות בקרבת מוזיאון האורסיי בפריז אשר חנותו נראית כמוזיאון מספר שלקוחות מרחבי העולם עדיין רואים בעתיקות יצירות אומנות. עתיקות ברמה גבוהה של עיבוד וגימור ויכולות להחשב כיצירות אמנות זוכות עדיין לביקוש. סוחר עתיקות פריזאי נוסף מציין: "אם אתה הבעלים של יצירה של פיקאסו או של ג'ף קונס כולם יודעים מי

האמן ומה ערכה של היצירה ומכאן שהבעלים נחשב כמצליחן. אך אם אתה בעלים של פריט עתיק סבורים שטעמך בעיצוב דומה לזה של סבתך..."

עתיקות שלא מן השורה הראשונה ניתן למצוא בשפע והביקוש להן כמעט אפסי. חברות אשר רכשו פריטי ריהוט עתיק עבור משרדיהן מעדיפות היום את המראה העכשווי.  בעל גלריה בסאן פרנציסקו מציין שבעבר רכשו אצלו עורכי דין ורופאים אך כיום הביקוש כמעט ונעלם ולאו דווקא בשל מחירם של הפריטים אלא בשל היעלמו של "שוק הביניים". אמנם הסדרה הפופולארית בטלויזיה "מאד מאן" הגבירה את הביקוש לריהוט מודרני ממחצית המאה ה-20 אך לא במידה רבה. המשתייכים לדור ה"בייבי בומרס" אשר נולדו לאחר מלחמת העולם השנייה מזדקנים אף הם ונותרו עם הריהוט שירשו מהוריהם. אך ילדיהם אינם מגלים בריהוט זה כל ענין. בין אלה המבקרים בירידי עתיקות עולה מספרם של המתעניינים בערך הריהוט אשר בבעלותם יותר מאשר ברכישת פריטים נוספים. חלקם אכן מתעניינים בריהוט ממחצית המאה כאמור בעקבות סדרת הטלויזיה המדוברת "מאד מאן" כלומר יותר בריהוט וינטאג' מאשר בריהוט עתיק. לדוגמא פריטי ריהוט של צ'ארלס וריי איימס, פאול אוואנס וז'אן מישל פרנק זוכים לביקוש רב ולעלייה ניכרת במחירם. יש להניח שגם אופנה זו תיעלם מה גם שפריטים אלה נוצרו בייצור המוני וניתן למצוא רבים מהם.

עתיקות מסין הן נקודות אור יחידות בסחר בעתיקות. לאחר עשרות שנים של דיכוי המורשת התרבותית בסין החלו סינים לרכוש פריטים אשר יחברו אותם לעברם ובדרך כלל פריטים אלה נרכשים במערב ולא בסין. פריטי ריהוט סיניים עולים היום פי עשרה יותר מאשר לפני כעשור. למעשה ריהוט סיני עלה בערכו יותר מאשר כל פריט סיני אחר כך מוסר נציג של כריסטיס המתמחה בתחום. הביקוש לשולחנות וכסאות עשויים מסוגי עץ נדירים הוא גבוה במיוחד.

חברות רבות בתחום הסחר בעתיקות הן חברות משפחתיות בהן העיסוק עבר מדור לדור כאשר הדור הצעיר מקבל הכשרה ונסיון מן הדור המבוגר. רבים מאלה שעדיין שורדים הם אלה אשר הגלריה בבעלותם (לעומת אלה השוכרים גלריות ואינם עומדים בדמי השכירות הגבוהים). בנוסף בעלי גלריות לעתיקות זקוקים לשטח אחסון גדול ולעיתים לתקופה ארוכה במיוחד עד אשר הפריט ימכר.

סוחרי עתיקות היו בעלי עין בוחנת וקשרים טובים. הם היו נוהגים להרחיק למקומות נידחים שאינם מוכרים ללקוחותיהם כדי לבדוק את ההיצע ואת המחירים ובעיקר כדי לאתר "מציאות". אך כמובן שהאינטרנט החל לבטל את הצורך במתווכים. המרחק בין מוכר לקונה הוא אפסי. חלק מן הסוחרים סוגרים את חנויותיהם ומציעים צפיה בפריטים רק בפגישה הנקבעת מראש ומוכרים רק ברשת. מאות מכירות פומביות מתרחשות ברשת מדי חודש ואין צורך להיות מקצוען כדי להשתתף במכירה.

אמנם קשה לראות איכות ברשת עובדה שלעיתים מנוצלת היטב על ידי סוחרים לא הגונים אך קונים אשר מגלים הרבה תשומת לב וידע עשויים למצוא מציאות אמיתיות. פריטים במצב טוב מתקופה מסוימת אשר מתמעטים בכמות זוכים לביקוש מכיון שחזרו להיות באופנה. גם המודעות לסביבה בקרב הצעירים מובילה אותם לעיתים לרכישת פריטים קיימים ולאו דוקא פריטים חדשים הדורשים השמדת עצים נוספים ואשר איכותם פחותה והעוסקים בייצורם מועסקים בתנאים נחותים. כלומר צדק חברתי אשר בעבר לא היה שיקול ברכישת פריטים עתיקים משחק כעת תפקיד מסוים. כמובן שרצוי שהקהל ישוב ויחפש פריטים מן העבר אשר יזכירו לו מי אנחנו ומאין אנחנו מגיעים.