על האמן הישראלי איקה ברוקמן

 

 

 

 

 

 איקה ברוקמן - 'Silver Stars', אקריליק על בד, חתום ומתוארך 2016 בגב היצירה, מידות: 70X70 ס"מ.

 

 

 

הצורך שלי ליצור נובע ממקור פנימי של אור אשר נועד להתפרץ ולהאיר, בדומה לבריאת העולם.

כאשר צורך זה נגלה לי – אני משיב. אני נכנס למצב של טראנס, משיל את בגדי, וניצב ערום וחשוף מול בקנווס - ומתחיל

הטראנס מחבר אותי לרגע שבו נוצרתי.

באמצעות הצבע אני משכפל את הד.נ.א שלי, את האנרגיה הטהורה האצורה בי, והיצירה קורמת עור וגידים וקמה לתחיה.

אינני יוצר את מה שאני רואה, שומע, מרגיש או חושב, ואינני יוצר את "האגד המדבק" של החיים.

במקום ״האגד המדבק״ 

את ״הפלסטרים של החיים״

בשלב מסוים בזמן, בעודי יוצר, אני קולט מסר שהציור מושלם, ואני עוצר במקום חדל.

מאותו רגע והלאה, מתחיל תהליך פלאי. מהביטוי הנלהב והבלתי מתוכנן, מתגלה עולם חדש – נגיעות של צבע, ליצן, פורטרט עצמי עם כתר, זמרת אופרה ושלושה מאהבים רוקדים. כמו נס, הסדר מתגלה בתוך הכאוס; הסיכוי שדימויים אלה יופיעו נראה כבלתי אפשרי אולם – הם קיימים. 

"לנגד עיננו מתגלות יצירות ייחודיות, מנותקות מכל סגנון קיים, וכל נסיון להגדירן יפגע בקיומן - להיות חופשיות"

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

את איקה ברוקמן, כמו הרבה דברים טובים אחרים שקרו לי בחיים, פגשתי במקרה, הוא החל לבקר אצלי בגלריה, כלקוח, כחובב אומנות, והחיבור היה מיידי, לא כל יום מזמנים לי שבילי החיים לפגוש באדם שחי ונושם אומנות כאיקה, המבט שלו על אומנות טובה (וגם רעה) היה מדוייק וחד כתער, האזנתי לו, ספגתי משנה אחרת, שונה מאד משלי, תפישה חדשה של עולם האומנות הישראלי, מנקודת מבט משלימה, ביקורתית ורכה כאחד.

 

ואז, לאט ובזהירות, איקה נפתח אלי והחל לחשוף, טפח ועוד טפח מיצירותיו, האופן שבו חשף אותן היה אינטימי מאד, מהוסס, טבול בחשש מקבלתן אצלי, כאספן, כסוחר אומנות וכבעל גלריה...אני מודה, בתחילה גם אני חטאתי בחטא של כול בני דורי, לתייג תוך שברירי שנייה מה שמוצג לנו, כאילו היה זה קטע מקליפ חדש, וגם אצלי עלתה המחשבה שפטרה את היצירות שהציג כלא יותר מעוד חקיין שנע על הציר שבין ג'קסון פולוק וחואן מירו. ואז למדתי לקח חשוב לחיים, בימים הבאים, העבודות של ברוקמן, שתלו על הקיר מול שולחן העבודה שלי בגלריה, החלו להלך עלי קסם, זה קרה לאט, כמעט לא מורגש, אבל בזהירות, ספגתי אותן לתוכי, עיכלתי את מה שנגלה לי על בדי הציור התמימים שהביא לי, הרגשתי איך הן נספגות לי בעור, מכשפות אותי בפתייניות שקטה.

 

היה בעבודות שלו משהו אחר, עמוק וריגשי, מיסטי כמעט, לקוח שהצגתי בפניו את העבודות הללו היטיב לתארן כערפיליות הניבטות אלינו מרחוק, בחלל החיצון והקר, מבלי שנבין באמת ממה הן מורכבות, כך עבודותיו של ברוקמן פועלות, הן מחייבות את הצופה להעמיק בהן, להפתח מולו, לתת לצופה הממוקד להבין את הרבדים ולפרק אותן לגורמים, לגלקסיות ואז למערכות כוכבים, לעולמות שונים.  בסדרה אחרת של עבודות, הדומה במבט חטוף לים סוער, קורה דבר דומה, סוחף ומטלטל מקודמו, בחלוף זמן, אם הצופה רק מרשה לעצמו לשחרר ולטבוע ביצירה, הסערה הריגשית הנעימה סוחפת אותו למחוזות דמיון אינסופי, אינטימי כמעט בינו ובין האמן.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בימים אלה מוצגות למכירה מספר עבודות של איקה ברוקמן בגלריה אגוזי בתל אביב