מכירת חפצי יודאיקה עתיקים

מגדלי בשמים
בצד המנהגים, התפילות והטקסים המקבלים את יום השבת, בליל ששי, הרי שגם את צאת השבת נהוג לציין בתפילות, כדי להבדיל בין היום הקדוש לבין ימי החול. התפילות הן על יין, בשמים ואש (נר הבדלה). לצורך אלה משתמשים בכל החושים: טעימת היין, הרחת הבשמים, האזנה לתפילה, ראיית הלהבה ותחושת החום.
מנהגי השבת הציתו את דמיונם של אמנים לאורך הדורות והם יצרו את כל הדרוש למנהגי השבת מכסף, ברונזה, זכוכית ועוד, ובנוסף לפמוטים בהם מדליקים את הנרות בליל ששי וכוסות הקידוש, יצרו גם מגדלי בשמים לטקס ההבדלה. כמו בחפצי יודאיקה אחרים ניתן גם ב"הדס הבשמים" להבחין בהשראה מן הסביבה התרבותית והאמנותית בה נוצר ואשר השפיעו על עיצובו.

דג בשמים ישן עשוי כסף: '800', חתום, משקל: 50 גרם, אורך: 10.5 ס"מ.

מגדל בשמים ישראלי ישן בצורת טיפה, מתוצרת 'בצלאל', חתום 'ירושלם', עשוי כסף סטרלינג, חתום (925), גובה: 10 ס"מ.

בתקופות קדומות היה נהוג לקבל את השבת עם ענפי הדס ולהבדיל בין קודש לחול, במוצאי השבת, תוך הרחת הדסים וכאשר נאמרה תפילת "המבדיל" עבר ההדס מיד ליד להרחה. עם הזמן, בשמים אחרים החליפו את ההדס אך השם "הדס בשמים" נשמר. את המנהג להתבסם מריחם של צמחים ריחניים פירש הרמב"ם כצורך לעודד את הנפש אשר מתקשה להיפרד מן השבת.
המנהג להריח צמחי תבלין ריחניים הביא אמנים ליצירת מיכלים לשמירת הבשמים בשלל צורות ועיצובים במגוון חומרים. בקרב האשכנזים נהוג היה ליצור מיכלים לבשמים להבדלה בעיקר בצורות ארכיטקטוניות כמו מגדלים בעלי צריחים ובראשם דגל ופעמונים. בדרך כלל מגדלים אלה עשויים עבודת פיליגרן בכסף, או בעבודת ריקוע, ולעיתים אפילו נמצא שעון בראש המגדל לציין את שעת יציאת השבת. מאחר וההשראה הייתה מן המגדלים של ימי הביניים, הצריח מוקף לעיתים במרפסת פתוחה עם רפליקות מיניאטוריות של שומרים בכל פינה המסמלים את בעלי התפקידים החשובים בקהילה היהודית – הרב, השוחט, החזן והשמש. ישנם גם מיכלים יותר מורכבים לשימוש הן לבשמים והן לנר הבדלה או גביעים בעלי מכסה מחורר כדי לאפשר את התפשטות ריח הבשמים.
ריחם הנעים של הבשמים התקשר לדימויים של פרחים או פירות בעלי ריח ואמנים נהגו גם ליצור מיכלי בשמים בצורת ורדים, חמניות, לימונים, אגסים או רימונים ועוד.

מגדל בשמים ישן, מתקופת פלשתינה, מיוחס ל'בצלאל', עשוי כסף בעבודת פיליגראן, חתום (935), משובץ אבן חן, גובה: 8 ס"מ.

מגדל בשמים ישן עשוי כסף, חתום: '84', משקל: 182 גרם, גובה: 17.5 ס"מ.

כלי עתיק לבשמים, עשוי מתכת מצופה כסף, מעוצב בדמות דולפין, גובה: 13 ס"מ.

מגדל בשמים רוסי ישן, עשוי כסף, חתום (84), בדגם צריח, גובה: 20 ס"מ, משקל: 507 גרם.

כלי בשמים ישן, עשוי כסף בעבודת פיליגראן עדינה ואיכותית, בדגם משיט גונדולה ונציאנית, אורך: 18 ס"מ.

"הדס לבשמים" נזכר אמנם לראשונה במאה ה-12 והמנהג של הרחת הדס בטקס ההבדלה נמשך כנראה עד המאה ה-16. "מגדלי בשמים" נותרו רק מן המאה ה-18. ידוע שבעלי מלאכה נוצרים בפרנקפורט התבקשו על ידי יהודים כבר בסוף המאה ה-16 ליצר מגדלי בשמים. באותה עת היהודים לא השתייכו לגילדות האומנים ולפיכך לא יכלו לעסוק בצורפות. יתכן והם ביקשו מן האמנים הנוצרים ליצר את "הדס הבשמים" בצורת מגדל שכן זה היה החפץ שהאמן ידע לייצר , למטרות אחרות, וניתן היה להתאימו למטרת שמירת הבשמים.

כלי בשמים עתיק, מסוף המאה ה-19, עשוי מתכת מצופה כסף, חתום, גובה: 33 ס"מ.

ישנם מאפיינים שונים ל"מגדלי בשמים" מן התפוצות היהודיות השונות: המוקדמים ביותר היו עשויים כקופסא בעלת מכסה עשויה מפיוטר,פליז או כסף ובתוך הקופסא מחיצות להבדיל בין הבשמים השונים. מגדלי בשמים מרוסיה מאופיינים על ידי פעמונים ו"מרפסות" עם מגדלים מרובעים. אלה שנוצרו בפולין נושאים דימויים של פרחים, חיות ודמויות של אנשים. מגדלי הבשמים שנוצרו בברלין הם בעלי "מרפסות" הדומות לתופים בעוד מגדלי בשמים גרמניים אחרים נושאים חותמות המעידות על העיר בה נוצרו ועל הצורף או האמן שיצר אותם. אלה עשויים לעיתים מפח עם בסיס עבה יותר ועיטורים מורכבים. בעת שלטון הקיסרות האוסטרו-הונגרית המיכלים היו עשויים עם פעמונים ודגלים והמיכל עצמו היה מרובע ולעיתים עם דלת להכנסת הבשמים למגדל. צורת הדג הייתה נפוצה בצפון גרמניה ובמדינות סקנדינביה. הדג מסמל פריון ושפע ואולי צורה זו מתקשרת לברכה לרווחה והצלחה הנאמרת בברכת ההבדלה. בתי מלאכה באיטליה, פולין והונגריה יצרו מגדלים עם עיטורי פיליגרן צפופים, דמוי-תחרה ואלה היו נפוצים בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. נוצרו גם מגדלי בשמים בדמות תחנות רוח או קרונות רכבת.
בתחילת המאה ה-20 נוצרו בארץ "מגדלי בשמים" בעבודת בצלאל – בעיקר פיליגרן בכסף. עם השנים השתנה העיצוב וכיום מיוצרים מגדלי הבשמים בארץ גם בעיצובים אמנותיים עכשוויים ומשמשים כחפץ בעל ערך אמנותי גבוה בפני עצמו.