מזה שנים רבות אני נשאל כמה אספני עתיקות לדעתי פועלים בישראל, בעיקר בהרצאות שאני מעביר לאנשי מקצוע מתחומי המסחר והשמאות, ובכן להערכתי מדובר בכמה מאות בלבד, נתון עגום מאד בהתחשב בעובדה שישראל מונה כיום למעלה משמונה מליון תושבים!
שאלה נוספת שאני נשאל היא, מי יכול להחשב כ'אספן עתיקות', האם אספן שברשותו פריט נדיר וחשוב ובעל ערך כספי גבוה? או מי שאסף מאות ואלפי חפצים שאומנם מהווים 'אוסף' אולם אין לפריטים באוסף ערך אומנותי או כספי מיוחד? ואין לי תשובה חותכת בעניין זה, אני מכירה אספנית המחזיקה בביתה רק 15 פרטי ארט נובו ברמה מוזיאלית ולכן בעיני היא בהחלט אספנית חשובה ומאידך אני מכיר אספן שמחזיק מאות של מטחנות בשר ישנות שערכה של כל אחת רק כמה עשרות שקלים במקרה הטוב אולם כאוסף יש לקבוצת הפריטים הגדולה הזו חשיבות רבה כמסמך היסטורי מרתק להבנת התפתחות עיצוב המוצר הנל.
ויש כמובן את הסוגיה מי נחשב אספן עתיקות מבחינת הידע המקצועי, לדוגמא אחד האספנים הכי גדולים שעובד איתי כבר מעל שני עשורים הוא איש נחמד ומשכיל (ועשיר) אולם אין לו כל ידע על העתיקות שהוא אוסף, הוא קונה הרבה מתוך אהבת הדבר אבל ללא כל ידע או הבנה בתחום, מנגד יש לי אספן שלא בעל אמצעים שקונה מעט אבל עם המון ידע והרבה מאד הבנה ו'עין לענתיקות'. השאלה היא מי מהם נחשב בעיני אספן, התשובה היא, שניהם, יש יותר מסוג אחד של אספן, ולכל אספן היתרונות שלו (ויש גם חסרונות לחלקם) יש כאלה שאוספים מתוך תשוקה וטעם אישי, יש כאלה שמונעים מהשקעה עתידית או ערך כספי של הפריטים שהם קונים לאוסף, יש אספנים שלומדים על בוריו את תחום האספנות שלהם ויש אספנים שאוספים כי ידם משגת ותו לא, כל אלה הם אספנים וגם האוספים שהם בונים נבדלים בינהם ברמתם האומנותית והכספית.
בגלריה אגוזי אנו מעניקים ייעוץ מקצועי לכל אספן שפונה אלינו מתוך הרגשת שליחות שמטרתה לשכלל ככל הניתן את תחום זה בישראל, בנוסף לפעילות הלימודית הענפה המתנהלת במסגרת בית הספר של גלריה אגוזי המעביר בכל שנה אינספור ימי עיון, סדנאות לאספנים קורסים והרצאות בודדות.